ממש ליד מקום העבודה שלי יש סניף של בורגר ראנץ'. רכשתי שם ארוחה פעם. מדובר בסניף עלוב, מוזנח ומדכא, מהעובדים השפופים ועד המיתוג הדהוי. על הרקע הזה, המסרים העליזים על הפוסטרים שם פשוט עוטפים אותך בשביזות. בכל פעם שאני עובר שם נראה לי שהסיבה היחידה שהסניף הזה עובד היא שמשאית האספקה ממשיכה משום מה להגיע. סיבה נוספת: זוהי סוג של חללית רוסית, ספוטניק כזה, שנשכחה בחלל ומרחפת אינסופית, שכוחת אל ומתפוררת לנצח נצחים.
אני מכיר עוד חללית כזאת, לא קשורה או מחוברת. כזו שלא ברור בשביל מה ולמה היא שם (אף אחד לא ממש צריך אותה, זה בטוח), חגה בחוסר מעש או תכלית אלפי קילומטרים מעלינו, הקשר עם כדור הארץ אבד מזמן, המתקן מתפורר ונטוש, השקט מצמית, והבשורות הרעות: השנה ממנה אף אחד לא יורד. קוראים לה ליגת העל בכדורסל.
אז תרשו לי לא לנסות לנתח את המסלול, או את המהירות שלה, וגם לא לנסות לנחש כמה חמצן נשאר שם בדיוק, ומתי היא תצלול סוף סוף אל תוך האטמוספירה ותתפורר למיליוני חלקיקים זוהרים, ובמקום זה לעצור ולבחון לרגע כמה דברים יפים שבכל זאת קורים שם.
אם תרצו דברים שרואים שם מהחלון:
1. אחד הדברים היפים ביותר לצפות בו כאוהד כדורסל ישראלי, ולבטח אחד כזה שמחזק את תחושת האמון שלך באנושות, הוא היכולת של שחקן להתבגר. נדיר שיוצא לנו לראות תהליך התבגרות שלם של שחקן, פשוט כי רבים מהם משחקים פה עונה אחת ובורחים. דוויין מיטשל מאשקלון עובר בדיוק תהליך כזה. מיטשל הגיע לפה לפני שתי עונות לחולון המתרוששת (ואפילו לא סיים את העונה), ויחד עם שחקנים עם שמות כמו טיטוס אייבורי יצרו את אחת הקבוצות המעצבנות של השנים האחרונות. אפילו הגופיות שלהם עיצבנו אותי.
חשבתי אז שמיטשל פרחח. כשרוני ואתלט, אבל נמוך מדי ולא מספיק חכם. בעונה שעברה בראשל"צ הוא כבר עבר לסימן שאלה מבחינתי, אבל העונה זה שחקן אחר. מחבר. הוא רושם עלייה יפה בפרמטרים שיכולים לתאר את המילה "מחבר" סטטיסטית (כרגע הוא רושם שיאי קריירה בישראל באסיסטים, ריבאונדים, איבודים ובעיקר בנתון המדד), הוא מקבל יותר קרדיט ומשחק 36 דקות למשחק. ושם הוא הלב של הקבוצה, מקבל החלטות טובות ולעיתים אף מענג. והכי חשוב: הקבוצה שלו יכולה לעלות הערב למקום הראשון בליגה. בגיל 29 זה הישג עצום.
2.אם לפני תחילת העונה ישבתם בסלון בשעת לילה וחשבתם ששמעתם "טינג", זה היה האסימון שנפל לסילבן לנדסברג. משחקן עם פוטנציאל אבל ביישן ולא יציב הוא הפך לשחקן-על במונחים ישראליים. האיש פשוט עושה מה שהוא רוצה, מעמיד שורה הזויה שאני פשוט חייב לכתוב אותה כדי לעכל: 26, 6 ו-3 ב-61% מהשתיים, 50% מהשלוש ו-80% מהעונשין. פסיכי! מדובר בקפיצה של 13 נקודות מהעונה שעברה וזה בלתי נתפש. הוא גם מאבד יותר, אבל בעיני זה נתון מעודד, כי הבעיות שלו בעבר היו בעיקר חוסר יציבות וחוסר מעורבות בחלקים גדולים של המשחק, ואיבודים זה בין היתר מדד לכמה אתה מעורב במשחק. הוא בן 21, לא זכור לי שחקן כה אפקטיבי וכה צעיר בליגת העל, זרים או ישראלים.
3. ברק נתניה מזוויעה ואנדר אצ'יברית בלי נצחון, אבל ההרכב שם לתחושתי שווה יותר מזה ודני פרנקו מאסטר בלצאת מהמצבים האלה. ובתוך כל זה התאהבתי בכריסטיאן ברנס, והוא נראה לי כרגע כגניבת העונה עם 15.6 נק' ו-7 ריבאונדים ב-55% מהשדה, 50% מהשלוש ו-95% מהעונשין. הוא זורק פנימה גם 1.5 אסיסטים ו-2 חטיפות. המשחקים הסופר מרשימים שלו נגד מכבי ת"א בנוקיה ונגד חיפה בבית (25 ו-28 נק' בהתאמה) מחזקים את התחושה שנתניה עשתה עסקה טובה. עכשיו הוא צריך להציג יציבות, ואם יצליחו שם לגרד ניצחון זה גם לא יזיק.
4. אדריאן יוטר ובריאן אסברי הם זרים לגיטימיים בליגת העל, אם היה למישהו ספק, ולי לא היה. לזרים שעולים ליגה יש בדרך כלל גרף למידה אבל אסברי (14.4, 5 ואסיסט, קלע בדאבל פיגרס בכל משחק למעט אשדוד, אז קלע 9), ויוטר (13.3, 6 ו-2) פשוט דילגו על זה. לאסברי חסרה יד משלוש וקצת מהירות ואתלטיות לרמות הגבוהות באמת, והוא מזכיר במידה רבה את טריי סימונס, במובן הזה. יוטר לא מספיק גבוה, אבל הוא סוחט 6.3 עבירות למשחק (מקום רביעי בליגה) ומשתלב טוב בראשון. שניהם הדבר האמיתי, גם בליגה של הגדולים. מה שמעמיד באור עגום עוד יותר את הכשלון של שרון אברהמי בהפועל ת"א בעונה שעברה.
5. אם הייתם שואלים אותי אתמול הייתי אומר שמכבי לוקחת את י-ם בנוקיה ב-20 ומעלה. אם היה עוד משחק מחר הייתי אומר היום את אותו דבר. קטש בירושלים השיג תוצאות מביכות נגד מכבי בשביל מי שרואה עצמה כקבוצה מספר 2 במדינה (ובעצם בשביל כל קבוצה), ואפילו לא הגיע למשחק צמוד (קיבל 20, 11, ו-41 הפרש), כי קבוצה לא מאומנת יכולה להסתדר עם ברק נתניה, נגד מכבי צריך לבוא עם שיטה, לדעת לאן אתה הולך ואת מה אתה מנצל. הקבוצות של קטש לא עושות את זה, יש להן מוד אחד בלבד. בעצם שניים, והשני זה "מדוכא". שום דבר לא השתנה בירושלים, למעט בריאן רנדל, וכשגם זה ישקע, הם ישארו מדוכדכים, מסוכסכים ומדכאים.
6. גיא פניני קולע ב-42% משלוש העונה בליגה. ביורוליג האחוזים צונחים ל-13.3% והתחושה הכללית היא שהוא לא ממש פוגע. רק רציתי לסיים במשהו אופטימי.