הבדיחה העצובה של שאייר

1. ליאור ליובין לומד את הקבוצה שלו והיא אותו. זה ייקח זמן, ועד אז הנדנדה בגלבוע/גליל תימשך. אם בשנים האחרונות התרגלנו לגליל בצמרת, כאלופה או סגנית, הרי שחילופי השחקנים, במיוחד הזרים ועמדת הרכז שנותרה יתומה ממקל ויזרעאלי, פגעו מאוד בקבוצה. הפסד ב-35 הפרש מול מכבי ת"א, ניצחון ב-21 על ירושלים, אחריו התרסקות במינוס 13 בחיפה ואז הניצחון הגדול של חולון 61:85. יציבות אין, רכז אמיתי שיהיה בעל בית גם לא (צ'ייסון אלן לא מתאים וכריס תומאס, שעשה 10 נק' עם 6 אס' אך דייק רק ב-2 מ-7 מהשדה, רחוק מלהתחבר כרגע), ובינתיים בתוך כל הבלאגן נשאר להנות רק מהעובדה ששחקן ליגה לאומית לאורך שנים כמו דגן יבזורי הופך לאחד הישראלים היציבים והבכירים בליגה.

2. ג'ון שאייר הופך לבדיחה עצובה, כזו שמאדירה שמות מהעבר כג'ף קנט. כשהגיע למכבי ת"א וטענתי כי לא מדובר ביותר מפלופ שרחוק מלהיות ראוי לרמות היורוליג בשלב זה - רבים הרימו גבות. אבל שאייר הוא שחקן טוב ומעלה לליגה שלנו, ויש לא מעט קבוצות, בני השרון/הרצליה לדוגמה (ולא היחידה), שמשוועות לישראלי משמעותי בסגל. שאייר לא יכול לשמור ברמה האירופית על גארדים חזקים בגלל מבנה גוף חלש, הוא יחסית איטי ומוביל כדור קלאסי מעולם לא היה. מול אשדוד הוא קיבל 12 דקות וסיים עם 0 מ-2 מהשדה ו-2 איבודים, וברבע האחרון צרם לראותו מוותר על שלוש זריקות חופשיות כדי להיפטר מהכדור לטובת אחרים. גם הוא הבין שהפך לנער פוסטר מיובא. בסוף השבוע אמר שאייר בראיון בארה"ב כי "מכבי ת"א והיורוליג זה הדבר הכי קרוב ל-NBA" וש"הוא נהנה מהעובדה שכמו במכללת דיוק, גם במכבי רוצים לנצח בכל משחק ולא משנה באיזו מסגרת". אבל לדייויד בלאט יש מספיק תעודות ביטוח, והוא יכול לוותר על פוליסה אחת. הוא גם יכול בראייה לעתיד להרוויח מכך. כי אם ב-20 הפרש ברבע שלישי באשדוד הוא לא מעלה את שאייר, ברביעי עושה לו מין טובה כי באמת לא נעים וביורוליג הגארד היהודי כמעט בחזקת פרסונה נון גראטה, אז למה לא לחשוב צעד קדימה?

3. עושה רושם שאי אפשר לסכם מחזור מבלי להתייחס לבית"ר ר"ג החדשה בליגה – הקבוצה המאוחדת לשעבר מהשרון שהתפרקה מנכסיה והובסה שוב, הפעם 82:59 מול ראשל"צ. עיזבו את ג'יי.גיי היקסון וגעגועיו הביתה בצד – הפארסה הזאת מתנהלת כרגע על המגרש מדי שבוע וחובה להפסיקה. כי אותה בית"ר ר"ג, והפועל ר"ג לפניה ועוד לא מעט קבוצות גדולות לשעבר בכדורסל שלנו החלו כך את הדרך למטה. והיא מהירה. 19 נק' במחצית השניה זו בושה ולומר שבן רייס היה משנה את כל התמונה זה מביך. הדבר הטוב ביותר שיש לבני השרון/הרצליה הוא ההנהלה שלה. זה הזמן של אקוניס, רקנאטי ושות' להחליט לאיזו כיוון הספינה הזאת תשוט, כי היא אוטוטו טובעת.

4. אומרים שהמזל הולך עם הטובים, ואשקלון מוכיחה שהיא מאלו. השלשה המדהימה של טוני סקין הדהימה את חיפה, ואלמלא ההפסד הכואב למכבי ת"א באדיבות יכולת הקלאץ' של פאפאלוקאס, היה אריק אלפסי היום ב-0:4 ובמקום הראשון בטבלה. האולם הביתי החם, הזרים שעברו עוד קודם עונת התאקלמות בליגה ומכירים את יתרונותיה ותחלואיה היטב ורביב לימונד במחיר מציאה הם ערובה להצלחה. אבל מדובר בדברים שמעבר: הרבה בהגנה, שעצרה את האתלטיות הלא נגמרת של שון וויליאמס על 8 נק', והרי חיפה הגיעה גם כך עם זר פחות. קצת יותר אגרסיביות בשמירה בפרימיטר וסגירה נכונה, יחד עם הליכה מרובה פנימה לכוח של קילינגסוורת', ויותר זריקות עונשין מה-15 במשחק (לעומת 29 של האורחת) - ואלפסי לא היה צריך את הדרמה הזאת. קבוצה טובה בהרבה בהחלט יש לו.

5. פרשת השבוע בכדורסל הגברים הישראלי (לנשים יש את הצרות שלהן) הוא חוסר ההתאקלמות של שחקני NBA בארץ. היקסון עזב, בראדלי בדרך, אבל הכתובת היתה על הקיר. כי לא מספיק להביא שחקן מהליגה הטובה בעולם – חשוב להביא מישהו שמתאים. ג'ורדן פארמר, מעבר לאישיותו המעוצבת יותר, הוא מישהו שכבר בילה באירופה וגם אם לא שיחק שם יכול להסתגל בקלות בהשוואה לילדים מפונקים כהיקסון ובראדלי, בני 23 ו-20 בהתאמה, עבורם זהו לילה ראשון בלי אימא. היקסון הגיע לכאן כשם גדול והבין מהר מאוד לאיזו סיטואציה נקלע. בנוגע לבראדלי חשש עודד קטש להביאו בגלל גילו והעובדה ששיחק שנה אחת בקולג' ובעונה שעברה בעיקר התאמן בסלטיקס. בסביבת קטש אמרו שהפור נפל כי אי אפשר להתעלם מכמות הכישרון והאתלטיות. כנראה שאפשר. גם בליגות אחרות באירופה זה קורה, וגם שם כבר מבינים כי החוכמה לעתים כי לא להביא מישהו זר מנוסה מאשר אחד שייראה כשפן נסיונות.