"כמו שירוקנו לך את הבית"

בלייק גריפין, עם ההטבעות והפוטנציאל והסגנון המלהיב והגישה התחרותית - הוא אחת הסיבות המרכזיות לכך שמליונים רוצים שהצדדים ב-NBA יסגרו כבר את הסיפור בניהם ושתהיה לנו כמה שיותר עונה. לפני כמה ימים הוא ניהל שיחת טלפון מוקלטת (פודקאסט) עם העיתונאי ביל סימונס. זה היה מספיק חשוב ומעניין כדי שאחליט לתמלל את מרבית השיחה, ולהגיש לכם את זה כאן. תבלו.

***

ביל סימונס: "האורח הכי גבוה שהיה לנו, מלוס אנג'לס קליפרס אבל לא מה-NBA כי נעלו אותו בחוץ: קבלו את בלייק גריפין. מה קורה?"

בלייק גריפין: "כלום"

ס: "ספר לי מה היה יום ממוצע שלך מאז שנגמרה לכם העונה בסוף אפריל"

ג: "ראיתי הרבה פלייאוף ואז לקחתי שבועיים הפקה והתחלתי להתאמן. נתתי לגוף קצת זמן לחזור לעצמו ומאז אני עובד קשה כמה חודשים. לפחות 3-4 שעות ביום. לפחות. לרוב יותר"

ס: "מה אתה בדיוק עושה, משחק כדורסל?"

ג: "כן, על המגרש, עושה פעילויות כוח וכושר. בהתחלה, עד יוני, התאמנתי במתקן שלנו עם המאמנים שלנו. ומאז יולי אני עובד במקומות אחרים, צריך למצוא עם מי להתאמן. והכי גרוע – אתה לא יכול לדבר עם אף אחד"

ס: "אם אתה נתקל בוויני דל נגרו במסעדה, לא תוכלו לדבר"

ג: "החוק הוא שאתה יכול לומר שלום בזמן שאתה חולף על פניו"

ס: "כשאתה חולף? יש הגבלת זמן?"

ג: "רק היי היי, אבל בלי בוא נשב ונדבר רגע. וזה מלמעלה עד למטה, כולל מנהל הציוד"

ס: "אנחנו עכשיו ממש מעבר לסטייפלס סנטר"

ג: "כן, אם אחצה את הכביש מישהו ירה בי"

ס: "מה עם כדורסל תחרותי?"

ג: "משחקי רחוב (פיק-אפ גיימס)"

ס: "משחק פיק-אפ עם מי?"

ג: "שחקני NBA שונים"

ס: "יש להם רשת מיילים?"

ג: "כן, יש לנו אתר סודי"

ס: "שתוק!"

ג: "סתם, אני צוחק"

ס: "הייתי מאמין"

ג: "כן, אנחנו משחקים. יש הרבה אנשים כאן, בלוס אנג'לס"

ס: "כן, לא היית רוצה להיות באוקלהומה סיטי עכשיו"

ג: "כנראה אין שם הרבה אנשים עכשיו. אבל אתה יכול למצוא עם מי לשחק בכל מקום. כאן זה קל כי לכאן אנשים באים בשביל הרבה סיבות, מסעדות, הופעות. יש לי גם סיור של משחקי ראווה מתוכנן, וזה יהיה כדורסל אמיתי"

ס: "במשחקי הפיק-אפ, איך אתם מחליטים איך לחלק קבוצות? איך אתם יודעים מי טוב במשחקי פיק-אפ?

ג: "מאצ' אפים, בעיקר. נגיד את ג'אווייל מגי אני אשמור רק אם אין מישהו גבוה יותר. אני משתדל לשמור עמדות 3 או 4, אבל אם אין אז אקח את הגבוה"

ס: "מה היה משחק הפיק-אפ הכי טוב שהשתתפת בו?"

ג: "היו הרבה. יש כאן את מכללת יו.סי.אל.איי, אז שם יש הרבה משחקים טובים. שני מגרשים מלאים, כמעט כל יום, מלא מקצוענים, כמה שחקני מכללות"

ס: "יש הירארכיה שונה במשחקי פיק-אפ? כי אני מניח שמי שטוב במשחק NBA לאו דווקא זה מיה שהכי טוב במשחק פיק-אפ. ווסטברוק הוא בטח מדהים במשחקי פיק-אפ"

ג: "אההה... ג'יימס הארדן. הוא שחקן טוב, אבל הוא שחקן פיק-אפ ענק. אלה משחקים שהם בעיקר אחד על אחד, והוא אוהב את זה. אני לא מת על זה"

ס: "עם מי הכי כיף לשחק?"

ג: "עם אלה שאוהבים למסור... אלה שרק עולים וקולעים... אולי הם שחקנים טובים אבל לא כיף לשחק איתם"

ס: "אז מי עוד? יש מישהו שראית בפיק-אפ ונראה לך שהוא יותר טוב ממה שאנחנו חושבים? שיפרוץ בקרוב?"

ג: "דריק וויליאמס, הרוקי של מינסוטה. הוא נראה טוב. יכול לשחק 3 ו-4. יהיה מעניין לראות איך הוא משתלב שם, יש להם הרבה חלקים. הוא נראה טוב. גם ג'ורדן המילטון. הוא יכול לעשות נקודות. גם שני הרוקיז שלנו, בקליפרס. נראה לי שהשגנו גניבות. זה לא אותו כדורסל, אבל יש סיכוי שהם באמת יהיו חלק מהקבוצה"

ס: "למה אתה לא משתתף בכל משחקי הראווה האלה?"

ג: "העדפה אישית. זה לא מעניין אותי. זה לא בזבוז זמן, אבל זה לא מבנה שמתאים לי. גם את דריק רוז לא ראית במשחקים האלה. עניין של העדפה. וגם – ריבאונדים לא מוערכים מספיק במשחקים האלה"
... (כאן הם מדברים על העונה של קליפרס ועל הפציעה והשיקום של גריפין)

ס: "אתה אחד משני נציגי השחקנים של הקליפרס, יחד עם רייאן גומז. מה זה אומר?"
ג: "לא יודע"

ס: "אתה זה שמגלה מה קורה ואז אומר לאחרים מה קורה"

ג: "כן, ואז מגלה שהם כבר יודעים

ס: "כן, טוויטר וכל זה"

ג: "כן, אני בא מתרגש עם חדשות והם אומרים לי כן כן, אנחנו כבר יודעים. אבל בטח אני אהיה זה שיאסוף את הקולות של ההצעה כשתתקבל החלטה"

ס: " כל קול שווה. הקול של קובי שווה לקול של דלונטה ווסט"

ג: "חחח"

ס: "הופתעת שהשבועיים הראשונים בוטלו?"

ג: "לא. חיכינו לזה, התכוננו לזה. ידענו שזה יקרה, עוד בפברואר. שזו אפשרות"

ס: "זה לא מתסכל, הרי ידענו שקרוב לודאי זה יקרה, ועדיין – אף אחד לא דיבר משך שבועות"

ג: "זה באמת מתסכל. אנחנו רוצים לשחק. ומה שמתסכל זה שאנשים לא באמת יודעים מה קורה. אני לא יכול לדבר על זה יותר מדי, אבל הציבור לא מודע מספיק למה שבאמת קורה. הרבה אנשים חושבים שאנחנו חמדנים, אבל זה לא זה"

ס: "נכון. הבעלים רוצים לקחת חזרה חתיכה גדולה מהעוגה"

ג: "תן לי לומר את זה ככה: אם מישהו היה בא אליך הבייתה ולוקח לך הכל – אתה הייתה רוצה את הדברים בחזרה. ואז הוא היה מחזיר לך את הספה, אתה היית רוצה גם את הדברים האחרים. ואז היו מחזירים לך את המיטה, אתה עדיין תרצה את כל הדברים האחרים שלך. וככה אנחנו רואים את זה, ככה זה באמת. זה לא שאנחנו רוצים בית שלם חדש, אנחנו רוצים את מה שהיה שלנו"

ס: "יש בזה היגיון, אבל אני אומר לך כך: יש בעיה עם התפוסה באצטדיונים. היא משתנה, בצורה שלילית, לא בגלל משהו שאתם השחקנים עושים, אבל 41 משחקים, זה קשה למשוך את הקהל כשיש לו כל כך הרבה אפשרויות אחרות. אם יש לי כרטיס טוב אני אבוא, אבל אם אני ביציע העליון, למה שאבוא כשאני יכול לראות אותך מטביע על המסך הענק והשטוח שלי בבית? וזה החלק שהשחקנים לא רואים. ההרגלים של האוהד השתנו. ואם אני נשאר בבית בימי רביעי, יש 11 משחקים במקביל, ואני מזפזפ בניהם, ופתוח על האינטרנט במקביל – אתם השחקנים מתחרים בזה עכשיו"

ג: "לפני כמה ימים דיברתי עם מישהו על מה היה אם הייתה לנו עונה של חמישים משחקים, בלי כל הבק-טו-בק האלה שאנחנו באים סחוטים, החבר'ה היו הרבה יותר טריים, והיינו משחקים הרבה יותר טוב. כשאנחנו משחקים שלושה משחקים ברבעה לילות, המשחק השלישי הזה – הוא קשה על הגוף. אם תשחק פעם בשני ופעם בחמישי – בחמישי תבוא חד. יש לנו משחקים שנקראים "הפסדי לו"ז" משחקים שכנראה נפסיד, פשוט בגלל הלו"ז. זה אמנם לא קשור לשביתה, אבל זה נושא חשוב. האוהדים אומרים שהמשחקים שלנו גם ככה לא מתחילים עד הרבע השלישי או הרביעי, אבל זה בגלל שהשחקנים שמשחקים 35-40 דקות – זה פשוט קשה. זו העבודה שלנו, אבל זה גובה מחיר מהגוף.

ממש לפני הפסקת האולסטאר היה לנו מסע חוץ של 14 ימים עם 8 משחקים. ברביעי סיימנו במינסוטה, הגעתי הביתה בשלוש בלילה, ובחמישי בצהריים החל סופ"ש האולסטאר. וזה היה נונסטופ. במיוחד בשבילי. הייתי יוצא מהחדר שלי במלון בשבע בבוקר וחוזר אליו בחצות. ומשם חזרנו לעוד שלושה משחקי חוץ ברציפות. פברואר ליבד היה החודש הכי לא אמיתי של החיים שלי. בסוף של החודש הזה הייתי גמור. זה השפיע לי על המשחק. אם תסתכל איך הייתי בתחילת מרץ אתה תראה שלא הייתי במיטבי. חזרנו הביתה לשבוע וחצי והטענתי מצברים לסיום העונה".

ס: "השנה הפכת לבאמת מפורסם. הרגשת את השינוי?"

ג: "ראיתי את ההבדל במשחקי חוץ. ככל שהעונה התקדמה הקהל בחוץ התלהב מאיתנו יותר. התחלנו למלא אולמות, וכולנו הרגשנו את השינוי. וגם יש מכרתי את נשמתי למפרסמים. אבל השחקנים היותר ותיקים מסבירים לי שאני חייב ללמוד לומר לא מההתחלה, לסרב ולסנן. יש לי כמה עסקאות עם חברות שאני מאמין בהן כחלק מהמותג שלי ואיתם אני נשאר. סאב-וויי, קיה, נייקי. דברים שאני אשכרה משתמש בהם. אה, כן – ויש לי הרבה יותר חברים היום..."

"התקופה על הספסל, באזרחי, הפכה אותי לרעב. זה לימד אותי לרצות ולאהוב יותר את הדבר הזה. כל העונה הראשונה שלי נלקחה ממני, ובאתי מוכן יותר, רעב יותר, והאנשים שסביבי עזרו לי להעריך את זה יותר. וחזרתי מתקופת שיקום של שנה שלמה – לפני ואחרי הניתוחים, וחזרתי כשאני מסוגל לקפוץ גבוה יותר. זו הייתה ברכה בתחפושת"

ס: "כשהקריירה שלך התרוממה, הרגשת שינוי בתחום הבחורות? קיבלת שחקניות או זמרות שפנו אליך?"

ג: "אני לא רוצה לדבר על החיים האישיים שלי"

ס: "אני רוצה לשמוע על החיים האישיים שלך"

ג: "הייתה לי חברה לאורך העונה"

ס: "מי זו הייתה?"

ג: "לא רוצה לדבר על החיים האישיים שלי"

ס: "מישהי שפגשת בלוס אנג'לס?"

ג: "כן, השביתה הזו מטורפת"

ס: "אני רוצה לדבר איתך על לוס אנג'לס – שחקנים חופשיים כל הזמן רוצים לבוא לאל.איי, ניו יורק או פלורידה. אתה נבחרת לכאן. זה משמעותי בשבילך? או שהיית משחק בכל מקום?"

ג: "הייתי משחק בכל מקום. הייתי מוכר את עצמי עבור ניצחונות. אבל אני אוהב לשחק כל הקריירה באותו מקום ולהביא אותו לניצחונות"

ס: "איכשהו, זה נהיה חשוב יותר לאנשים איפה ועם מי הם משחקים מאשר הניצחונות. אני לא רוצה לנקוב בשמות, אבל אם אתה הולך לניו יורק וזו קבוצה של שני אנשים, אתה מעדיף את העיר על פני המצב של הקבוצה"

ג: "אנשים רוצים לגור במקומות כאלה. איפה היית מעדיף לגור, בלוס אנג'לס או באיזו עיירה בדרום דקוטה, סליחה כל אנשי דרום דקוטה שמאזינים"

ס: "לוס אנג'לס. זו הסיבה שעברתי לכאן"

ג: "אז ככה זה עם השחקנים"

ס: "אבל אצלך אני מרגיש שזה לא משנה"

ג: "נכון, זה לא שינה"

ס: "האם בצורה סודית רצית להיבחר על ידי אוקלהומה סיטי?"

ג: "עשיתי הכל כדי לא לחשוב על זה"

ס: "אני חושב שזה לא היה עושה לך טוב מהסיבה שזה קשה לשחק בבית"

ג: "ובכל מקרה, העיר מחבקת את הקבוצה הזו, והקבוצה עושה עבודה מעולה. זה היה מרגש בשבילי להגיע לשם לראשונה עם קליפרס. קצת לפני שזה קרה החבר הכי טוב שלי מת, וזו הייתה סערת רגשות, לחזור לשם באותה תקופה. בפעם השנייה זה השונה. האמת, שם קיבלתי את הבוז הכי גדול. כנראה בגלל שמדובר באוהדי אוקלהומה סטייט. זה לא קרה לי באף אולם אחר. זה היה מצחיק. לא קיבלתי בוז בשום מקום, ואז באתי הבייתה וקיבלתי בוז. הכי אהבתי לשחק בניו יורק ובשיקגו, בזכות האווירה"

ס: "רציתי לשאול אותך עוד דבר אחד – לגבי תחרות ההטבעות. היית עושה את זה שוב?

ג: " אני לא בחור של הטבעות. ביקשו ממני אז עשיתי את זה. היה הייפ גדול מדי סביב התחרות. מה אנחנו יכולים לעשות שלא עשו קודם? להביא אביזרים למגרש. זה לא רציני. שמעתי ששון קמפ אמר שההטבעה שלי מעל למכונית הייתה הדאנק הכי גרוע שהוא ראה בחיים. אז הלכתי לחבר הכי טוב שלי – יוטיוב – וראיתי שכולם אוהבים לצחוק על ההטבעות בתחרויו. אף אחד לא יעשה שני סיבובים באוויר או יעביר את הכדור מתחת לרגל פעמיים. החלק הזה הוריד לי את הכיף.

ס: "אז מה עם המשחקים האולימפיים?"

ג: "אני מאוד אשמח לעשות את זה. זו הרמה הכי גבוהה. זה לא הסתדר בפעם שעברה אבל עכשיו אני מוכן"

ס: "שאלה אחרונה – תחזית מתי תשחק את המשחק הראשון של העונה"

ג: "מותר לי לעשות את זה?"

ס: "חוקי לגמרי"

ג: "לא יודע"

ס: "15 בינואר, תשחקו?"

ג: "חייבים, לא? זה קצת אחרי התאריך האחרון לקיים עונה מלאה. אני אומר באזור ה-15 בדצמבר"

ס: "הו, אני מקווה שאתה צודק"

ג: "אני מקווה גם"