סל קליטה

כשבועיים לפני פתיחת היורוליג ומכבי תל אביב מתעצבת לה. ערכם של כל אימון וכל משחק בשלב הכה מוקדם של העונה רב, ודייויד בלאט ממשיך לעבוד במרץ על הקניית הפילוסופיה שלו לשחקני הסגל שמחציתם חדשים. עם החזרה ארצה משני משחקי הפתיחה באדריאטית ביקש בלאט שלא להסיק מסקנות, גם לנוכח הניצחונות הקלים על נובו מסטו ולאשקו. וגם מפני שמכבי עדיין לומדת, בעיקר את עצמה. למרות זאת, ניתן היה בבירור להצביע על מספר מגמות בולטות לעין:

• כתבות מגזין נוספות, פרשנויות ובלוגים באזור הצבע שלנו
• כל התוצאות, התקצירים ולוח המשחקים באזור האדריאטית

החשש מסיום השביתה ב-NBA מוביל לפאסיביות התקפית של פארמר שמסתפק בדברים ריכוזיים וניהוליים יותר כדי שלא לפרום את התפר העדין והחסר בהמשך. יוגב אוחיון, שכיצד ישתלב ביורוליג איננו יודעים, מנצל את יכולת החדירה והטירוף ההגנתי שלו היטב כדי לצבור דקות חשובות וקרדיט ממאמנו, ובינתיים משכיח את עובדת היותו קלע בינוני ומטה. גם ללא פארגו, אידסון ופרקינס מכבי היא קבוצה שניזונה מהגנת לחץ שמתחילה בחלק המגרש של היריב כדי לבלגן את המשחק, להשיג כמה שיותר פוזשנים ומשם לנקודות קלות במתפרצות. היא מסודרת, ממושמעת וממקסמת היטב את העובי של סופו, הניידות של אליהו וסוללת הקלעים מבחוץ. למעשה, את ה-DNA שלה מהעונה שעברה הבלתי נשכחת מכבי מנסה לשמר, ועד כה בלאט מצליח במשימה. כי הכלים העומדים לרשותו אמנם שונים, אך עדיין ורסטיליים מספיק ורעבים להצליח.
 
ג'ורדן פארמר: הלחץ בקו ההגנתי הראשון מושפע המון מהאתלטיות שהוא מביא עמו. יחד עם אוחיון מדובר בצמד שקורא היטב משחק ומזנק לחטיפות כאילו אין מחר. פארמר, כפי שראינו בעיקר במשחקי ההכנה בצרפת, משתלב היטב מקצועית ויכול לעשות הכל מהכל בצורה נהדרת. חוסר האגו מצד אחד וההנחיה שאפשר לשער שקיבל מבלאט שלא לחפש בעיקר את הסל הובילו לשורה התחתונה: עוד לא ראינו משחקן ה-NBA הזה קמצוץ מיכולותיו.

תיאו פאפאלוקאס: יש להניח כי גם בהמשך היווני הוותיק לא ממש יוביל את טבלת מקבלי הדקות באדריאטית. למכבי, בטח ובטח כל עוד פארמר כאן ובעל הבית האמיתי עוד לא נמצא, חשוב יותר לשמור את רגליו ליורוליג ולמאבקים החשובים בליגה שם ישחק הרבה יותר. כמו פארמר, גם פאפאלוקאס מחפש יותר את המסירה, ובמספר מקרים במשחקים בסלובניה הראה עד כמה הוא יעיל במתיחת ההגנה ומציאת השחקן הפנוי, ואת האומנות בה הוא סוחט את השעון ואז מבצע את מהלך הפאנץ'. ההבנה שלו עם סופו נהדרת והידע שלו בהכנסת הכדורים לגבוהים ישדרג את שון ג'יימס.
 
יוגב אוחיון: הקליעה נשארת סימן השאלה העיקרי שלו. יוגב הוא פוטנציאל שזועק למימוש, אבל אם לא יתמקד בזריקה מחצי מרחק ואחורנית יהפוך לעול התקפי (מישהו אמר דאג גוטליב?). מול רכזים אירופיים הוא מנצל את זריזות רגליו כדי לקחת אותם לסל, אם לסיום או להוצאת כדור החוצה. כבר בשלב הזה ניכר שהוא מבצע בדייקנות את בקשותיו של בלאט ומנסה לרצותו. 35% משלוש נקודות לאורך העונה יעשו את העבודה. לעבודה, ילד.
 
שון ג'יימס: האלסטיות הבלתי נגמרת ויכולת הזינוק מהמקום של ג'יימס הופכים אותו לחוסם-על. הוא משנה זריקות, אקטיבי מאוד ולא חושש ממגע פיזי מול כאלה הבנויים טוב ממנו. ג'יימס הזכיר בשבוע האחרון את חודש המשחקים הראשון של נייט האפמן: סנטר רזה וקפיצי שמזנק אחרי כל כדור, ועל כל 2-3 שינויי זריקות ובלוקים גורם מנגד לחור מתחת לסל. מול קבוצות מנוסות יותר זו תהיה מגרעה, אולם ניתן להניח כי כמו האפמן הוא עוד ילמד מתי לעזוב את הריצפה לחסימה ומתי להישאר עליה. הפגין יעילות בהגנה על פיק אנד רול בזכות המהירות והידיים הבלתי נגמרות והראה שהוא פינישר מצוין בצבע. בניגוד לקדנציה בבני השרון, במכבי הוא חייב להישאר כמה שיותר בסביבת הסל. נותן מימד הגנתי בפוסט שלא היה בנוקיה שנים.

ג'ון שאייר: האכזבה הגדולה ביותר עד כה. בלאט ביקש לקנות עוד זמן עבורו, אבל גם הוא יודע שבשלב מסוים האוהדים יאבדו סבלנות. חסר בטחון ונראה עליו כי לא שיחק כדורסל מסודר ממש כמעט עונה מלאה. הציפיות משאייר מוגזמות ובלאט חייב להגדיר במהרה את תפקידו: הוא אינו מוביל כדור אמיתי, אלא קלע נטו. פלג גוף עליון לשים על רכזים אמריקנים חזקים אין לו, ואלה יחגגו עליו בהורדה לפוסט או יעברו אותו בחדירה. מכבי חייבת לבצע חסימות בשבילו כדי שיקבל את הכדורים חופשי לקליעה, ואם הראיה לא באמת נפגמה הרי שאלה ייכנסו בסופו של דבר. בעלות שכרו הוא עדיין פוטנציאל טוב יותר מכל ישראלי אחר במשבצת, ובעצם פה קבור הכלב.
 
דווין סמית': הפתעה נעימה. הפגין יכולת שחרור כדור מהירה א-לה דייויד בלו, הבנת משחק והתמצאות נהדרת בסביבת הסל וקבלת החלטות טובה. לא כופה עצמו על המשחק, ועדיין מייצר נקודות אם נדרש לכך. בעל זריקה קשתית ומתקתקה שקשה מאוד למנוע. יכול לסייע בהובלת הכדור באופן זמני, אך בעיקר אם מדובר בתרגיל שייצור הכנסת כדורים פנימה או מציאת קלעי בחוץ. אינו מהיר מספיק וגם לא מנסה ללכת עד הטבעת, וכאן נמצאת נקודת מפתח מבחינת הצהובים: כל עוד אחוזי הקליעה משלוש נקודות ימשיכו להיות גבוהים אין לכאורה בעיה, אולם כאשר יתפוס ימים לא טובים חוסר היכולת לחדור מהעמדה שלו תהפוך לליקוי משמעותי. בטח ובטח כשהחודר הטוב והיחיד בקבוצה הוא אוחיון.