הטוב מ-5

ספורטאי השנה: אלכס שטילוב (התעמלות)
עם כל הכבוד לגיא ברנע, סרגיי ריכטר ואריק זאבי, כאשר אלכס שטילוב מניף את ידיו כסימן לתחילת התרגיל על הקרקע, הזמן עוצר מלכת. הלב מחסיר פעימה. שטילוב הוא ספורטאי נדיר בנוף שלנו, שילוב עילאי של כשרון, צניעות ועבודה קשה. ספורטאי שלא מנסה "לעשות את הכי טוב שאני יכול", אלא לעשות את הכי טוב. המתעמל הישראלי, ששמע כבר אלף פעמים וישמע עוד אלפיים את הביטוי "התקווה הישראלית ללונדון", עבר עוד שנה בה שמר על מעמדו כאחד ממתעמלי הקרקע הטובים ביותר בעולם וכמועמד יותר מריאלי לזכיה במדליה אולימפית במשחקים בעוד 10 חודשים.

• כתבות נוספות, סיכומים, בלוגים וטורי גולשים באיזור הצבע שלנו >

שטילוב הוא ספורטאי השנה לא רק בגלל הישגיו המרשימים (מדליית כסף באליפות אירופה בברלין בתרגיל הקרקע, העפלה לגמר הקרב-רב), אלא בעיקר בשל אופיו. האופי שמביא רצון תמידי להשתפר, האופי שמשדר "תסמכו עליי, אני אביא מדליה". באוקטובר הקרוב שטילוב יעלה על המזרן בטוקיו לאליפות העולם, תהיו בטוחים שגם אם הוא ייקח מדליית זהב או יאבד שיווי משקל ויסיים אחרון, הוא לא ייצא מפוקוס. הוא ימשיך לאכול, לישון ולשתות לונדון.

ספורטאית השנה: לי קורזיץ (שייט)
"'אקונה מטטה', זה משפט שאומר שעליך להשאיר את אחוריך בעבר. לא, לא... להשאיר את עברך מאחור", כך הסבירו טימון ופומבה לסימבה את המשפט שאומר שתמיד צריך להתקדם ולהשתדל שלא לדאוג יותר מדי. זה היה הסבר שלהם למלך האריות העתידי ובמידה מסוימת אולי זה גם ההסבר של קורזיץ. מספיק עם מה שהיה – די להזכיר שהיא הייתה אלופת העולם לפני 8 שנים בדגם שכבר לא קיים, די להתעסק בפציעה הקשה, בגלישה בטהיטי ובחזרה מהפרישה. קורזיץ איתנו, ובגדול. לי היא ספורטאית השנה שלנו, לא רק בגלל החזרה, החן והיכולת, אלא גם בגלל הסטייל. הסגנון שמשתקף מההתנהלות שלה מול התקשורת. משהו בסגנון של "הכל טוב".

באמת שזה היה טוב. והכוונה היא לא רק להישג המכובד של מדליית כסף באליפות אירופה בגלשני ניל פרייד, אלא בעיקר בגלל הארד בסבב גביע העולם בוויימות'. מדובר בזכיה במדליה בתחרות בה היו כל הגולשות הטובות בעולם, באתר שיארח את התחרויות האולימפיות בשנה הבאה, ובקיצור – הישג בסימולציה מושלמת למה שיהיה בקיץ הבא. לעניינו, זה עדיין לא משנה מה יהיה בקיץ הבא. העיקר שעכשיו היא כאן וברמה הגבוהה ביותר. "אקונה מטטה".
ראויות לציון: שי דורון (כדורסל), אליס שלזינגר (ג'ודו) ונטע ריבקין (התעמלות אומנותית).

כדורסלן השנה: גיא פניני
על עומרי כספי עברה עונה לא פשוטה, ליאור אליהו ודייויד בלו לא תמיד שמרו על יציבות, דן גרונפלד עשה פריצה יפה, מאיר טפירו הוביל את אשדוד המפתיעה וגם מורן רוט וגל מקל נתנו את כל הלב והנשמה – אבל גיא פניני לא צריך בינוניות של אף אחד אחר כדי לקבל בזכות את תואר כדורסלן השנה שלנו. כמו בכל עונה הוא המשיך בעליית המדרגה שלו. לא נבהל מאף תחרות או מאבק, לוקח את המשחק על עצמו במאני-טיים, עבירות במקום, שיפר את הקליעה והשפיע המון כשהיה על הפרקט (שני בליגה כולה וראשון בין הישראלים במדד הפלוס-מינוס). דאבל ישראלי וגמר יורוליג עם מכבי ת"א היו רק ההקדמה ליכולת המצוינת שלו ביורובאסקט, שם היה היחיד בין שחקני הנבחרת שסיפק את הסחורה ערב אחר ערב. כבר לא רק אנדרדוג שנלחם על מקומו, אלא שחקן שבאירופה יצטרכו לשים אליו לב.

כדורגלן השנה: אליניב ברדה
כשעבר לגנק באוגוסט 2007 עמד ערכו של ברדה על קצת יותר ממיליון יורו. מאז כמעט לא שמענו ממנו - למרות שבפרק הזמן הזה קפץ מחירו ללמעלה מ-2.5 מיליון יורו, למרות שהוא כנראה הלגיונר המצליח ביותר שלנו בשנתיים האחרונות, למרות שבעונה האחרונה הוא הבקיע 18 שערים ובישל 10 נוספים, למרות שהוא היה בורג מרכזי בזכיית גנק הקטנה באליפות, למרות ששער החוץ שלו בארץ הוביל את קבוצתו לצ'מפיונס. כי ברדה בא כדי לעבוד, לא כדי לצעוק "הייתי בחו"ל". רפאלוב, תמוז ושהר אמנם ביצעו קפיצות ביכולת ובבגרות שלהם בליגה המקומית וגם זכו בתארים, אבל ההישגים של ברדה מעמידים את כולם בצל. מי אמר שאי אפשר להצליח בבלגיה?

מאמן השנה: דייויד בלאט
דייויד בלאט התבסס בשנה היוצאת כסמל של מצוינות על הקווים, באימונים, בבניית סגל ובהכנה הטקטית. מקבוצת טלאים אפרפרה למראה וקשה לעיכול הוא הפך את מכבי תל אביב שוב לאימפריה יבשתית. מקבוצה חבולה ופגיעה למכונה דורסנית ונשכנית. הצהובים הצליחו לחדור שוב ללב אוהדיהם בעיקר כי נתנו את הלב על המגרש. בלאט הצליח ליצור מתח מתמיד, מאבק בלתי פוסק על מקום ברוטציה, לחימה בלתי מתפשרת והכל בלי קרבות האגו והתסכולים שהיו לא פעם נחלת הקבוצה בעבר. מכבי לא טיילה לדאבל המקומי, אלא כתשה במאמץ מתמיד בדרך אליו. מכבי לא דילגה לגמר היורוליג, אלא הרוויחה בקבוצתיות מרשימה את הכרטיס לקרב על הגביע. כך היה גם עם רוסיה, שנחתה בליטא בתור סמרטוט מדובלל שלא מזכיר את העבר ויצאה עם ראש מורם וארד אירופאי מפתיע.

איש השנה בשני המקרים, של מכבי ת"א ורוסיה, לא היה שחקן על המגרש אלא אחד ממאמני הכדורסל הטובים בעולם. "קבוצות NBA כבר פנו אליי. אם מישהו חושב שאני יכול להוביל קבוצת NBA או להציע משהו שיוביל למשרת מאמן ראשי שם, זה יכול לעניין אותי", הבהיר לאחרונה בלאט בראיון ל-ESPN. "אם מדובר במשהו אחר, אז לאמן את מכבי ת"א זו עבודה שלא כדאי לעזוב אותה. למה אני צריך ללכת? אני הכי מאושר איפה שאני". ואיפה שהוא עובד בטוח שמאושרים ממנו.