איפה הלחימה?

הנבחרת הגיעה למשחק עם צרפת תחת ההשפעה והתחושות הקשות מהמשחק מול גרמניה שהסתיים בתבוסה של 27 נק'. ראינו הפעם שינוי משמעותי בחמישייה אבל שוב פתחנו לא טוב. מצד אחד יוגב אוחיון פתח, מנגד ליאור אליהו ואפיק נסים הוצאו ממנה אבל איבדנו יותר מדי כדורים, בעיקר של יוגב, ושיחקנו לידיים של צרפת שהיא נבחרת שמנצלת טעויות כאלו.

מצד שני נתקלנו שוב בנבחרת טובה מאיתנו, עם שחקן גדול. טוני פארקר הוא המנהיג הבלתי מעורער, וכרכז הוא שולט בכדור ובקצב וקובע מה שקורה על המגרש. במאבק הזה מולו פיגרנו כל הזמן, הן התקפית והן הגנתית. בנבחרת שלנו אמרו שיתכוננו לסגור את הפיק אנד רול של פארקר אבל לא ראינו שהתכוננו. לא הצלחנו למנוע ממנו למסור את הכדור לאן שהוא רצה או לקלוע מתי שרצה. כשהוא ירד לנוח חזרנו בכל פעם קצת לתמונה וכשהוא חזר למגרש נפתח ההפרש מחדש.

הריבאונד שלנו הוא חסרון גדול. כשאתה מסיים בפיגור 20:40 בריבאונד, אז הסטטיסטיקה לא משקרת. היא יכולה לשקר ב-3-5 אחוזים מ-100 פעמים. כל המאפיינים שהיו אמורים להיות לנו, כמו לחימה ונפילה על כדורים - צרפת עשתה יותר וניצחה בהם. אנחנו רוצים ושואפים שהגארדים יעזרו בריב', אבל קודם כל צריך שהגבוהים יקפצו לריב'. אנחנו מוותרים בקלות רבה מדי על הכדורים החוזרים. נכון שליניב גרין בכושרו הנוכחי, ודייויד בלו וליאור אליהו כשחקני פנים נמצאים בבעיה כשהם צריכים להתמודד עם ענקים פיזיים וטובים, ובסופו של דבר צריך ללכת למקומות אחרים. אבל כשאין ריב' וחטיפות אין גם פאסט ברייק. אחוזי הקליעה משלוש, בעיקר של פניני ויתר הגארדים, לא היו מספיק טובים מול קבוצה כצרפת. אם אתה רוצה לנצח אותם אתה חייב לפחות 4 שחקנים שהתעלו לשיא מסוים, אם בקליעות משלוש נק' ואם במתפרצות. פניני, שהוא השחקן הכי חשוב והתקווה הכי גדולה שלנו, גם כי ראינו את יכולותיו במשחק ההכנה מול הרוסים ובמהלך העונה שעברה במדי מכבי ת"א, סיים עם 1 מ-7 משלוש נק', ויותם הלפרין גמר עם 1 מ-6 משלוש נק'. כשזה קורה אז יש לנו בעיה גדולה. כך היתרון הברור של הצרפתים בא יותר לידי ביטוי.

לא השארנו אף שחקן בארץ שבגללו לא הצלחנו עד עכשיו. העומק שלנו לא גדול בהרכבים, בטח שלא בשחקני הפנים. כבר 5-7 שנים לא קם מחליף ראוי לעידו קוז'יקרו ולגרין. ראינו את אלישי כדיר שהוא שחקן טוב פשוט נעלם בים של הידיים והגופות החסונים של הגבוהים של צרפת. הליגה שלנו לא נותנת את המימד וגם לא באנו בכושר טוב לאליפות.

כולם מדברים ומחפשים לייצר קסמים שלא הולכים. אני לא יודע אם היינו צריכים להמשיך באותה חמישייה כמו מול גרמניה כי אפיק נסים אינו רכז. הוא 2 שיכול להוביל את הכדור. מול גרמניה היה נסיון להפתיע איתו בחמישייה וזה לא הצליח. הקונספציה היום היתה בצדק אחרת. יכול להיות שהיה צריך ללכת עם גל מקל שפתח במשחקי ההכנה. בסופו של דבר צריך לשחק את המשחק והאופציות קטנות. לגל היה משחק קצת יותר טוב מלאחרים. כל אירופה יודעת שליוגב יש בעיה עם הקליעה. היום זה הלך לכיוון של 0 מ-3 מהשדה ב-10 דקות. לפני שבאים בטענות למאמן ולמי שפתח – צריך לראות את המכלול.

נכון, אנחנו חייבים לנצח ביום שישי אבל אנחנו לא פייבוריטים מול סרביה. ממש לא פיייבוריטים. ברור באופן טבעי שאחרי הפסד כזה כמו מול צרפת ולפני משחק חשוב כמו זה מחר, כולם הולכים למלון והמאמנים ידברו עם השחקנים וינסו לעשות כל מה שהם יכולים. המשימה קשה אבל זה לא נגמר עד שזה לא נגמר. כדי לעלות לשלב השני אנחנו צריכים עכשיו לנצח את כל שלושת המשחקים שנשארו לנו. אנחנו לא פייבוריטים מול הסרבים החזקים אבל בואו נקווה שיש תקווה.