זה כבר שבע שנים שאני מכור לליאו מסי, מת עליו.
שבע שנים שאני לא מפסיד אף דקה שלו – ליגה, גביע, צ'מפיונס, גביע קטלוניה, נבחרת, משחקי ידידות. שבע שנים שאני משנה את סדר היום רק כדי לראות מה ליאו יעשה הפעם.
יום שני האחרון לא היה שונה.
בדיוק נחתתי מחופשה ביוון – ב-20:30 גלגלי המטוס המצ'וקמק נגעו במסלול הנחיתה בבן גוריון, ב-21:45 כבר הייתי על הספה בבית מוכן לראות את מסי וברצלונה פותחים עונה מול ויאריאל.
את חצי השעה האחרונה לא ממש ראיתי. בחיים זה לא קרה לי.
המחזור הראשון של הליגה הספרדית ובמיוחד המשחק של בארסה מול ויאריאל צריכים להוציא משלווה את כל מי שהליגה הספרדית חשובה לו, כמוני – כי הפער הזה שנוצר בין ריאל ובארסה לשאר הליגה הוא פער שיוצר את צמד המילים הכי נורא בספורט – חוסר עניין.
כמובן שאני לא לבד בעניין הזה. כיאה למגמה העולמית, מעמד הביניים, במקרה הזה של "לה ליגה", מתחיל להבין שהכדורגל הספרדי הולך לכיוון נוראי – זה של הליגה הסקוטית, ליגה שכבר 26 שנים מציגה שתי אלופות בלבד.
נשיא סביליה, חוסה מריה דל נידו, אמר אחרי המחזור הראשון (השני בעצם, אבל הראשון) שהליגה הספרדית היא זנותית, והיא החרא הכי גדול בעולם. במלים האלה. גם נשיא ויאריאל הצטרף לקו הזה ואמר שאם לא משנים את השיטה, הכדורגל ימות.
העצוב בכל הסיפור הזה, שהם צודקים.
הסיבה, היא, כידוע – כסף.
שימו לב למספרים - בארסה וריאל מקבלות כל אחת 140 מיליון יורו מזכויות השידור (שזה 45% מההכנסות!!!).
ולנסיה ואתלטיקו למשל , שהן דרג בינוני, לא עוברות את ה-42 מיליון, בעוד קבוצות דרג תחתון דוגמת סוסיאדד מקבלות 12 מיליון יורו – 8.5% ממה שריאל וברסה מקבלות. לך תבנה ככה קבוצה, לך תבנה ככה ליגה.
רק כדי להבין עד כמה זה הזוי – באנגליה למשל 66% מזכויות השידור מתחלקות שווה בשווה בין הקבוצות, ויתר הכסף מחולק לפי הישגים. כך יוצא שיונייטד מרוויחה 68 מיליון בעוד בלקפול, הקבוצה "הקטנה", זוכה ל-44 מיליון.
בגרמניה המצב אפילו יותר הוגן – באיירן מינכן מכניסה רק 14 מיליון יורו יותר מהקבוצה האחרונה ברשימה של הבונדסליגה.
אגב, מצב כזה של שליטה בלעדית הוא לא מצב חדש בספרד, כבר היו תקופות בהן לריאל ובארסה היה רצף של 9 ו-11 אליפויות יחד, אבל אז הפער מהמקום השלישי לא היה כה גדול. לא בטבלה, ולא בכיסים.
כאן אני חוזר למחזור הפתיחה בו ויאריאל, קבוצת ליגת האלופות שרק לפני שלוש שנים סיימה במקום השני, חטפה מבארסה נטולת הגנה חמישייה – איזה שעמום.
כמובן שגם למשבר הכלכלי יש חלק במה שקורה לליגה, הרי אי אפשר בלי משבר כלכלי.
מה שקורה זה שהקבוצות הקטנות שלא מכניסות כסף לא מצליחות למצוא חסויות – מעגל רשע. הרי ככה עובד העולם – כסף נמשך לכסף, ולהיפך.
בעונה הנוכחית כמעט שליש מהקבוצות ישחקו בלי ספונסר על החולצה, ובגלל זה הן גם לא מקבלות מענקים מהעירייות, ושוב, אין כסף. יותר מביך ועצוב מזה קשה להיות.
וכך, בזמן שהתקציב של בארסה וריאל יתפח בשנה הבאה במשהו כמו 200 מיליון יורו, כמעט כל שאר הקבוצות, יקצצו בעשרות מיליונים את התקציב שלהן – בשנים האחרונות הן מכרו את מיטב שחקניהן (פורלאן ואוגוורו באתלטיקו, מאטה, וייה וסילבה בולנסיה, קאסורלה בויאריאל וכו') ובכך הן מודיעות ומודעות לעובדה שדוגרי – אין להם שום סיכוי.
בארסה וריאל לא ממש לוקחות קשה את המצב הכלכלי הקשה שלא נוגע להן (ושלא יעבדו עליכם שכן). סרחיו ראמוס, למשל, ענה לנשיא סביליה דל נידו, האיש שגידל אותו, ואמר שאם לא טוב לו, שיחפש לו ליגה אחרת.
זוביזארטה הופתע גם הוא מהביקורת ואמר שלדעתו יש יופי של ליגה – תחרותית, פתוחה, עם שחקנים טובים. קיצר, חרטטן.
בינתיים, ריאל ובארסה קונות שחקנים בעשרות מיליונים, מרוויחות כל כך הרבה מזכויות השידור, זוכות בתארים (לפחות אחת מהן) והעתיד שלהן, בשונה מזה של הליגה, נראה ורוד. אבל מה שווה העתיד שלהן בלי הליגה הספרדית?
בסקרים שנערכו בספרד 75% מהמשתתפים טוענים שהמצב לא יכול להמשיך ככה, ששלטון הגדולות חייב להיפסק בדרך זו או האחרות.
האופטימים טוענים שזאת פשוט תקופה כזאת– הרי מעולם לא קרה ששלושה שחקנים מאותה מחלקת נוער עמדו על הפודיום בטקס כדור הזהב (מסי, אינייסטה וצ'אבי) ובו בזמן גם משחק בליגה רובוט אנושי שכובש 50 ומשהו גולים בעונה.
מבחינתם פשוט צריך לחכות שהדור הזה יחלוף ואז הכל יחזור לנורמליות... או שלא... כנראה שלא.
ויש את אלה שרוצים שינוי – טוענים שצריך להקים ליגה אירופית של אימפריות היבשת, ובכך להחזיר את התחרותיות לליגות המקומיות (מה שכנראה יהרוג את הליגות המקומיות).
אין ספק שצריך לעשות משהו כדי להציל את הליגה הזאת, ולא רק בשביל שוולנסיה וסביליה יוכלו לחזור לטופ ולתת פייט של ממש, אלא גם בשביל לחזור לימים בהם היה מתח, דרמה ועניין – ימים בהם גול של מסי היה בעל משמעות ולא איזה אחד מחמישיה קלילה. זה לא היה כל כך מזמן, אבל זה נראה כל כך רחוק.