אתם כתבתם, הבלוגר עונה

אתמול פרסמתי כאן טור שיוצא נגד השיטה הזאת של שערי חוץ (ועל הדרך חנכתי בלוג חדש כאן באתר ערוץ הספורט! בואו לבקר). עוד בתחילת הטור כתבתי שאני יודע שאני מביא עליי אינספור טוקבקי-נאצה. וכך גם היה. אבל אני מוכרח לציין שהטוקבקים הרבים שנכתבו נגד הרעיון שלי לא נבעו רק בגלל שניסיתי לטלטל משהו מאוד מבוסס ומוסכם, אלא גם כי הטור שלי עצמו לא היה טוב מספיק. הגיעו לי חלק גדול מהטוקבקים האלה.

טוקבק מספר 75 (שלא הזדהה בשם) כתב לי "ניצן, אני זוכר שפעם הוספת תגובות לתגובות בגוף הכתבה שלך. אני חושב שהיו פה כמה אנשים עם נקודות לא רעות, אם אתה רוצה להילקח באמת ברצינות אולי כדאי שתגיב עליהן. חוץ מזה, זה הרבה יותר כיף לנהל דו-שיח עם קוראים מאשר לזרוק רק הערות חד-צדדיות". וטוקבק מספר 75 לא יכול להיות צודק יותר. כי זו בדיוק המטרה של הבלוג החדש שלי כאן – לכתוב דברים, לשמוע מה לכם יש להגיד, לענות על זה, וככה לייצר שיח ספורטיבי תרבותי אמיתי.

אז זה בדיוק מה שננסה לעשות כאן עכשיו.

טענה מהתגובות:
שער חוץ שווה יותר כי יותר קשה להבקיע אותו.

הטענה הזו הועלתה יותר מפעם אחת, ובכל המקרים הועלתה כאקסיומה. אבל זה ממש לא נכון. אם קבוצה עשתה 0-0 ביתי, יהיה לה יותר קל להבקיע דווקא שער בחוץ, כי הקבוצה השנייה תתקוף יותר ותהיה חייבת להבקיע. וזו רק דוגמה אחת מדוע "שער חוץ יותר קשה להבקיע" היא לא נכונה תמיד. מי שראה אתמול את המשחק בציריך ראה יציעים שנראים כמו מגרש ביתי של באיירן מינכן. אליניב ברדה הגיע כשחקן חוץ לאצטדיון רמת גן בו הוא כבר כבש כמה שערים חשובים בקריירה, שזה הרבה יותר ממה שאפשר להגיד על מרבית ההרכב של חיפה, שאירחה את המשחק. בקיצור, מדובר בטענה שברירית שאי אפשר לבנות עליה.

טענה מהתגובות:
כי זה התקנון.

ובכן, יופי. אז שישנו את התקנון.

טענה מהתגובות:
כי זה מעודד קבוצות חוץ להבקיע ולא להסתגר.

זו רק דרך אחת להסתכל על זה. כי השיטה הזו, לפי אותו רעיון בדיוק, גם מעודדת קבוצות בית להיזהר מאוד. וזה לא נגמר כאן – כי קבוצת חוץ שכבשה שער חוץ, גם אם מקרי לחלוטין, נגד כיוון המשחק ושלא "הגיע" לה בכלל, יודעת שעכשיו היא עשתה את שלה ורשאית להסתגר למוות. מכבי חיפה, כשעלתה ל-0-1 במאריבור בשלב מוקדם, ידעה שהיא עם רגל בשלב הבא, וככה זה גם היה נראה למשך יתר 80 הדקות בסלובניה.

טענה מהתגובות:
פנדלים זה לא פיתרון טוב יותר.

פנדלים הם פיתרון באמת לא טוב. הם פיתרון שרירותי ומעצבן נורא... אבל לפחות הרבה יותר מבדר, מותח וטלוויזיוני מהארכה.

טענה מהתגובות (טוקבק 27, אסף)
"לגבי הסטטיסטיקה שהבאת בסוף הכתבה, על כך שבחצי מהמקרים הקבוצה שניצחה 1-2 בבית גם עלתה. שים לב למה שכתבת - 50% מהקבוצות מצליחות לעלות למרות שהמשחק הוא משחק חוץ! אם אתה לא מבין שסיכוי של 50-50 לקראת משחק חוץ (!!) הוא יתרון, אז אתה לא מבין בכדורגל".

במקרה המדובר, קבוצה א' (שאירחה את המשחק הראשון), כבר ניצחה את משחק הבית שלה 1-2. המשמעות - היא תעבור שלב גם במקרה של ניצחון, גם במקרה של תיקו, וגם במקרה של הפסד 3-2 ומעלה (4-3, 5-4 וכן הלאה). ומכאן - שמרבית האפשרויות לטובתה. ועדיין, מהמספרים שנבדקו, התוצאה היא שקבוצה שניצחה 1-2 במשחק הראשון עוברת הלאה בפחות ממחצית המקרים. וכאן העיוות.

ועוד נקודה - שלפחות תהיה לנו עיקביות. הרי בטבלאות של ליגות לניצחון 1-2 יש יתרון על 0-1, כי בשובר שוויון של הפרש שערים, כששתי הקבוצות באותו הפרש, הקריטריון הבא הוא כמות הבקעות, לא מי ספגה פחות.

טענה מהתגובות (טוקבק 32, סקאוזר):
"זו רשלנות לספוג בבית"

אההה... זה חלק מהכדורגל. זו לא רשלנות אם ניצחת את המשחק.

טענה מהתגובות (טוקבק 44, עמית):
"אני מצאתי הגיון גדול. כי אם לנצח 4-5 עדיף על 0-1 אז גם עדיף להפסיד 5-4 מאשר להפסיד 1-0 כי קבוצה שהפסידה 1-0 לא כבשה והקבוצה שהפסידה 5-4 כבשה אז אפשר להגיד ההיפך. בתכלס מסתכלים על סיכום שני המשחקים ואם לשתי הקבוצות יש אותה כמות שערים אז סימן ששתיהן היו שוות באותה מידה, אבל בחוץ יותר קשה להבקיע אז מי שיש לו יותר שערי חוץ עולה".

הטענה הזו מחזירה אותנו לטענה הראשונה – הבעייתית – שקובעת שיותר קשה לכבוש בחוץ. הפואנטה היא שלאף אחד מהשניים לא צריך להיות יתרון אחד על חשבון השני. לא ל-4-5 ולא ל-0-1.

***

הנקודה הכי חשובה אולי, שלא התייחסתי אליה אתמול כמו שצריך (אשמתי!) היא ששיטת שערי החוץ דבילית כי היא רוצחת משחקי גומלין. אתמול לקחתי את הדוגמאות לקצה עם 4-5 לעומת 0-1, אבל אולי עדיף לשאול – למה ניצחון 1-4 פחות טוב מ-0-3? הוא לא. הם שווים. דוגמאות לעיוות שזה מייצר ולאופן בו זה הורג משחקי גומלין יש המון.

קחו למשל את מכבי תל אביב. היא הביסה את פנאתינייקוס 0-3. עדיין, מדובר בתסריט סביר ביותר שמכבי תסיים את המחצית הראשונה ביוון בפיגור 1-0 או 2-0. הגיוני, נכון? אלא שאם באיזושהי צורה הצהובים יבקיעו שער, בטעות, נגד מהלך המשחק, מוקדם – או אפילו שער מוצדק – זהו. אפשר לסגור את האורות ולפזר את הקהל היווני לבתים. פאו תצטרך לכבוש 5 פעמים. זה נשמע הגיוני? למה במצב של 1-4 אי אפשר ללכת להארכה? למה 1-4 פחות טוב מ-0-3?

ועוד נקודה חשובה שלא הזכרתי אתמול (אשמתי!) והועלתה בחכמה בטוקבקים – העיוות גדל במקרה ששני המשחקים נגמרים בתיקו. כי כאן באמת שקשה להסביר למישהו למה תיקו 3-3 פחות טוב או יותר טוב מ-1-1. שניהם תיקו. למה קבוצה אחת צריכה לעבור אם היא לא ניצחה? במקרה כזה חייבים ללכת להארכה.

מה שמביא אותי לנקודה הבאה – ההארכות.

אחד הטוקבקים (לדעתי מספר 80, שקרא לעצמו "חד") ביקש ממני לבדוק משהו לגבי ההארכות. אז בדקתי, ואלה התוצאות:

בחמש העונות האחרונות בשני המפעלים של אירופה (כולל העונה הנוכחית) 66 מפגשים הגיעו להארכות. ב-51% מהם לא הובקע אף שער. בעוד 21% הובקע שער בודד שהכריע את ההתמודדות. זאת אומרת, רוב הסיכויים שלא נראה גול בחצי השעה הזו (כי הקבוצות מתות מפחד לצאת קדימה), והרי שאם כן נראה שער... זה גומר את ההתמודדות בכמעט כל המקרים.

בהארכות, אגב, וזה קשור יותר למה שטוקבק 80 ביקש – אין יתרון לאף אחת מהקבוצות, לא לביתית ולא לאורחת. 33 פעמים קבוצת הבית (שאירחה במשחק השני) עברה, 32 פעמים קבוצת החוץ עשתה זאת, ופעם אחת זה היה גמר במגרש נטראלי. וגם בפנדלים זה מתחלק חצי-חצי: 17-17 בין הבית לחוץ.

ועם הנקודה הזו אסיים – ההארכות בצורתן הנוכחית, כשהן ממשיכות להתחשב בשערי חוץ, רק מעצימות את העיוות. לא רק שבעיני חייבים ללכת להארכה אם שני המשחקים נגמרו בתיקו (וגם אחד היה 0-0 והשני 2-2) – אלא שאם כבר הולכים להארכה ולא ישר לפנדלים חייבים להתחיל אותה מ-0-0, בלי חשיבות לשערי חוץ – ששער חוץ בהארכה פשוט גומר את ההתמודדות. לפחות ככה מבטלים את אחד העיוותים של ההארכה – שהוא מקנה לקבוצה האורחת עוד חצי שעה שלא הייתה לקבוצה השניה להשיג שער חוץ. וגם אם משאירים את העיוות השני (לקבוצה המארחת יש עוד חצי שעה של משחק ביתי) אפשר לפחות לומר שעיוות אחד עדיף על שני עיוותים, ושזו תולדה של ההגרלה – לעתים אתה מנצח בהגרלות ולעתים אתה מפסיד. וככה אנחנו הרי אוהבים את המשחק שלנו, נכון? קצת לא הוגן, קצת שרירותי. כמו החיים, לא?