שמונה בעקבות אחד

כשבמנהלת הליגה החליטו על שיטת הפיינל פור, בחדרי חדרים, אחת הגחמות של אבנר קופל ושות' הייתה שהגיע הזמן של הפועל ירושלים לקחת אליפות. פשוט לא להאמין, אבל אותה ירושלים לא הגיעה בכלל לגמר הפיינל פור בארבע השנים האחרונות. במילים אחרות, כשהכסף מונח על הרצפה הקבוצה מהבירה בכלל לא שם כדי ללקט אותו, בעוד שהפועל חולון והקבוצה של חיים אוחיון חוזרות הביתה עם צלחת. פעם זה היה דן שמיר, אחר כך הגיע תורו של גיא גודס ועכשיו גם עודד קטש מצטרף לרשימה הכל כך לא מחמיאה הזאת. מהפועל ירושלים, כמו שזה נראה, נשאר רק השם. אז מה גרם לכשלון העונה? 8 הסיבות לפניכם:

• שיבק, דרוקר ושמיר מועמדים להחליף את קטש
• מעמדו של קטש מעורער: "לפי התוצאה נכשלתי"

1. שסע חברתי. כבר הרבה שנים שקבוצת כדורסל לא ידעה חדר הלבשה כל כך מפולג. זה התחיל אי שם בריגה בחודש דצמבר, כשלפי אחת הגרסאות וויל סולומון וג'ייסון ריץ' החליפו ביניהם מהלומות. מאז חדר ההלבשה של קטש התחלק לארבע קבוצות: ריץ' וסם קלנסי בקבוצה הראשונה, סולומון וג'וואד וויליאמס בשניה, דיון דאוול ובריאן רנדל בשלישית וכל השחקנים הישראלים ברביעית. כל הקבוצות, מיותר לציין, לא היו יכולות לראות האחת את השניה והחזירו אותנו לימי המחנאות העליזים של אבי נמני וטל בנין אצל ניר קלינגר. בקיצור, לא סתם קטש אמר בסיום ההשפלה בחצי הגמר: "כשהקבוצה שלך מפורקת חברתית, רואים את זה גם על המגרש".

2. גדול עליו. כשקטש חתם בירושלים בהנהלה היו לא מעט גורמים סקפטיים בקשר לרומן הזה. כמעט כולם רצו את אריק שיבק. בעצם כולם, חוץ מדני קליין. הזהירו שם את החבר'ה מהשידוך הזה, אמרו להם שקטש הוא מאמן של קבוצות קטנות, אחד שלא קם לאימוני בוקר וחייב לידו עוזר מאמן סופר דומיננטי, אבל קליין ראה את עודד לוקח אליפות והחליט להמר על כל הקופה. וברגעי ההכרעה של חודש מאי זה התפוצץ לו בפרצוף. קטש הוכיח שהעסק גדול עליו. קבוצה עם לחץ גדול, תקשורת שיושבת על הגב, הנהלה סופר מעורבת, שני משחקים בשבוע וקהל שרוצה הישגים, מה לעשות, זאת לא החממה של עמית גל.

3. וויל סולומון. כשבחודש ספטמבר סולומון הגיע לירושלים, קטש לא ידע את נפשו מרוב אושר. לא רק זה, הוא ביקש מדני קליין לגייס את הכסף בשביל להחתים את הסטאר במלחה, בעוד שבהנהלה פזלו לכיוונים אחרים ואפילו פינטזו על ג'רמי פארגו. מבחינה מקצועית סולומון של העונה הוא אכזבה אחת גדולה וקטש נכשל בכל מה שקשור לטיפול בכוכב. הוא הוריד אותו לספסל, הוציא ממנו את הכדור בשניות האחרונות, ואת כל התסכול פרק הגארד האמריקני על המאמן דווקא בטוויטר. מאחורי הגב. בשורה התחתונה, השידוך הזה אולי מכר לקליין את כל המנויים, אבל מבחינה חברתית ומקצועית פשוט פירק לו את הקבוצה.

4. יובל נעימי. כמעט שכבר הספקנו לשכוח, אבל העונה הזאת התחילה עם אחת הפרשות היותר מוזרות שידע אי פעם הכדורסל שלנו. קטש החליט למחוק את יובל נעימי וחטף השתלחות חסרת רסן מצד אביו של השחקן, שהוא גם חותנו של היו"ר. אחר כך הגיעה פרשת מוצרי החשמל, אבל השורה התחתונה הייתה מביכה לא פחות. נעימי, שהיה מצוין בקיץ עם הנבחרת, ראה איך המאמן שלו מפרק אותו לחלוטין. במקום להתעסק במה שהוא יודע לעשות הכי טוב, לשחק כדורסל, הוא היה עסוק בטלוויזיות, מיקרוגל ותנור. האמת? סיפור שהוא מיקרו-קוסמוס לכל העונה של ירושלים.

5. משה מזרחי. בתחילת העונה, כשקטש חתם בירושלים, החליט המאמן בצעד תמוה לחתוך את שרון ששון ולהחתים בבירה במקומו את משה מזרחי. "היה נראה שהוא פשוט מביא לקבוצה את החברים שלו", אמרו אז בירושלים, שם לא הצליחו להבין מה גורם למאמן לגרום לקבוצה לשלם פיצויים בסך 50 אלף דולר לששון ואם תוסיפו לזה את השכר של משה מזרחי, קיבלתם את אחד השחקנים היותר יקרים שהיו העונה בירושלים. ומזרחי? הוא סיים את העונה עם 6.3 נק' ו-1.7 ריב' בממוצע למשחק. מביך.

6. אין גבוה. כשקטש בנה את הקבוצה, בירושלים הבהירו למאמן דבר אחד: בלי סנטר אמיתי לא נצליח באירופה. אבל המאמן התעקש ללכת על סגל של גארדים ופורוורדים אתלטיים ובסופו של יום שילם את המחיר. כשבמועדון ניסו להחתים גבוה באמצע העונה, על השולחן של המאמן הונחו לא פחות מ-116 הצעות לשחקן גבוה. קטש פסל את כולם על הסף. הוא לא מצא את השחקן המתאים. או שבעצם לא רצה, ושילם את המחיר. הבעיה היא שגם עם הגבוה היחיד שלו בסגל הוא בקושי ידע להשתמש וסם קלנסי, שבליגת הגמדים שלנו אפילו נחשב למפלצת, התייבש לא מעט העונה על הספסל ובקושי ראה מגרש. בסיום חצי הגמר גם הוא מתח ביקורת על קטש, ולא בפעם הראשונה: "אני מודה לאוהדים שרצו אותי על המגרש, אבל לא מודה למאמן". האמת? צודק.

7. אין מזל. אם להיות כנים, אי אפשר להפיל את כל הכשלון העונה על קטש או השחקנים. בכל זאת, הקבוצה סבלה ממשבר פציעות חמור, יש אומרים אפילו נדיר, שלא פסח על השחקנים הכי חשובים של ירושלים העונה. זה התחיל עם אורי קוקיה, הקפטן והבאנקר של ירושלים בכל מה שקשור למשחק ההגנה, והמשיך עם בראיין רנדל, העוגן של קטש מבחינה מקצועית וחברתית. כשלמחליפים שלהם קוראים עמית תמיר וג'וואד וויליאמס, עם כל הכבוד, זה פשוט על גבול הבלתי אפשרי. כן, גם פורטונה דפקה השנה את האדומים.

8. הנהלה. בסופו של יום, אם בוחנים את הכשלון של ירושלים העונה, אפשר לקרוא לזה גם כשלון של מערכת. העובדות מדברות בעד עצמן ואם הקבוצה מספר 2 במדינה לא מגיעה שנה רביעית ברציפות לגמר הפיינל פור, הכשלון פה הוא ארגוני. אפילו מערכתי. מצד אחד, קשה לבוא בתלונות לדני קליין. הוא הביא לבירה את אלוף המדינה, נתן לו תמיכה ששום מאמן לא זכה לה במלחה ובסוף הכל התפוצץ לו בפרצוף. מצד שני, ולא יעזור איך נסובב את הגלגל, איך אתם מסבירים את זה שגם קטש נכנס לרשימה שכוללת את פיני גרשון, שרון דרוקר, אפי בירנבוים, גיא גודס, דן שמיר, צביקה שרף ועוד רבים וטובים אחרים?