1. בית"ר. שתי הערות מקדימות חשובות להיאמר לפני שהטקסט הזה יתחיל: ראשית, אנחנו באירוע שכמותו לא חווינו בליגת העל אי פעם. השילוב בין מאבק אליפות צמוד לבין הנסיבות - והמלחמה מול איראן - שהכניסה את הפלייאוף לקצב רצחני של משחק כל שלושה ימים, הוא פקטור שאי אפשר להתעלם ממנו בכל ניתוח שבו מתייחסים למשחק.
זה מרתון שמשפיע על השחקנים, ובהחלט משפיע גם על התוצאות שאנחנו רואים - כי זה אתגר שהם לא מורגלים בו. ולכן, כמו שהמצב התהפך אמש - הוא יכול בקלות להתהפך שוב.
וההערה השנייה: אין במה שייאמר כאן שום דבר שייקח משהו מהעונה של בית"ר ירושלים. העונה של בית"ר היתה ותישאר גדולה - זו קבוצה שלא באמת ציפו ממנה להגיע למצב הזה, היא במצב הזה בגלל יכולת מצוינת לאורך רוב שלבי העונה, ואם זה ייגמר באליפות - היא תהיה ראויה לכך לא פחות מאשר הפועל ב"ש.
ואחרי שאמרתי את כל זה - זכייה העונה באליפות אינה קשורה בהכרח לשאלה "מי קבוצה יותר טובה", אלא "מי יותר חזק". לנוכח האתגר המטורף שעומד בפני הקבוצות, השאלה שתכריע את האליפות קשורה פחות לאיכות כדורגלנית (אני אישית חושב שבית"ר לא פחות טובה מב"ש כקבוצה, אבל זו דעתי), אלא ליכולת עמידה - ולטעמי, גם לעומק של סגל.
ובסופו של דבר, בית"ר ירושלים קיבלה מבחן לעומק הסגל שלה. שני הכוכבים, אצילי ושועה, באו שחוקים למשחק הזה. לוקה גדראני זז הצידה בגלל צהובים. זה היה הזמן שבו שחקני המשנה בעלילה היו צריכים לעלות מדרגה. מורוזוב, טימוטי מוזי ואורי דהן קיבלו הזדמנות - והם פישלו. לבנה אחת בדמות גדראני ירדה מהחומה, והיא קרסה לחלוטין מול הרכב משני של מכבי חיפה.
החומה נפלה (מאור אלקסלסי)
בסמי עופר הוכח שהספסל של בית"ר ירושלים פחות טוב משמעותית מההרכב הראשון שלה, ובעונה כל כך סוחטת - היעדר הצוות המסייע הראוי, והעובדה שאין בלם מחליף לגדראני, עלול לעלות לה באליפות. בטח כשמסתכלים על היריבה, והניצחון שלה מול הפועל פ"ת.
2. ב"ש. כי בצד השני של מאבק האליפות, גם הפועל ב"ש הגיעה למשחק נגד הפועל פ"ת פחות או יותר באותו מעמד. גם היא ניצחה את מכבי חיפה באמצע השבוע עם המון מזל, וגם לה היו אתגרים בסגל שהכריחו את רן קוז'וך להשתנות. כמו שגדראני נעדר בגלל צהובים, גם לוקאס ונטורה - וב"ש היתה צריכה ללכת לסגל הרחב שלה.
וכשהיא הלכה לשם, היא מצאה את ג'אבון איסט - חלוץ שני בהיררכיה של ב"ש, שנכנס לעמדה של איגור זלאטנוביץ' בעונת שיא, ומשחק שני ברציפות מביא נקודות לב"ש. פעם אחת עם שער הניצחון ההוא בחיפה, פעם שנייה עם שלושער (!) אתמול. המהלך שב"ש עשתה עם איסט, כולל התמונה המפורסמת, עוררו כלפיה לא מעט ביקורת - אבל לפעמים מהלכים שכאלה, יכולים להיות ההבדל בין קבוצה טובה ואפילו טובה מאוד לבין קבוצה אלופה.
בסופו של דבר, כמו אמש, ברוב המקרים הפועל ב"ש השיגה בקלות את מה שבית"ר ירושלים היתה צריכה להזיע הרבה יותר על מנת להשיג. זה עדיין שוויוני כי מדובר בשתי קבוצות טובות ואיכותיות - אבל לדעתי, הסנטימטר יותר שיש לב"ש הוא הגמישות שיש לה בהרכב. זה מה שמביא אותה ראשונה למשחק העונה (סוף סוף משחק שבאמת עונה להגדרה הזאת!) ביום שלישי בעיר בירתנו.
3. הדרבי (והפועל ת"א). בסופו של דבר, העונה הזאת של הפועל תל אביב היא הצלחה מסחררת - קבוצה שרק עלתה מליגת העל, ואתה כמעט ולא רואה את זה עליה. אליניב ברדה בנה בהפועל קבוצה מצוינת - איכותית, מלאת כישרון, ועם פגיעה גבוהה מאוד בזרים שלה - שזה בהרבה מקרים, ההבדל בין עונה סבירה לעונה של צמרת.
אבל השבוע האחרון שעברו האדומים הוכיח - בעיניי - דווקא ליקוי מסוים בבניית הקבוצה שלהם. והיא עמדת החלוץ. הפועל ת"א הימרה השנה בשפיץ על דניאל דאפה - שכבר נאמר שיום אחד יהיה שחקן גדול, אבל בינתיים קצת התקשה לגדול למעמד של חלוץ מוביל בהפועל ת"א. גם החלוץ שהיה אמור לסייע, עמנואל בואטנג, הבקיע העונה רק שער אחד.
עדיין מחפש פינישר (אלן שיבר)
וזה בלט במיוחד בשני המשחקים שראינו שלהם השבוע - גם נגד בית"ר ירושלים ונגד מכבי תל אביב, הם היו זקוקים לרגל מסיימת שהיתה עושה את ההבדל בין תיקו והפסד לשני ניצחונות. וכן, זה גם מעלה את השאלה "מה היה אילו" - אם במקום 2 מיליון יורו שהוצאו על דאפה, היה מושקע הרבה פחות כדי להביא חלוץ נוסח גיא מלמד - שבמשך חצי עונה לא מצא מקום במכבי חיפה.
זה האתגר של הפועל ת"א בעונה הבאה. יש לה שוער מצוין, יש לה חוליית הגנה טובה מאוד, יש לה קישור חזק ויש לה שני שחקני כנפיים מצוינים. היא צריכה את ה"תשע". וזה משהו שפרנסי הפועל יצטרכו לחפש - כדי להפוך את הפועל ת"א מקבוצה סבבה, לכזו שיכולה לאיים על הישגיות.
המנצח: נבות רטנר. יש בכדורגל הישראלי נטייה מוצדקת קצת להיזהר בהאדרת שמם של שחקנים צעירים. החשש הטבעי הוא מתופעות של שחקנים שכובשים במשחק אחד, מקבלים כותרת ואחר כך נעלמים או מאכזבים. אבל למרות הזהירות הזאת, כיף היה לראות את נבות רטנר אתמול - שחקן עם יכולות אדירות, שכמעט בכל פעם ששיחק (והיו טעויות, אבל זה טבעי לשחקן בגיל הזה) הוכיח שהוא ראוי להרכב של מכבי חיפה - לא פחות מהרבה שחקנים שקיבלו הזדמנות בעונה המאכזבת של הירוקים.
המפסיד: עומר אצילי. מאוד אכזרי לשפוט שחקנים בתוך המרתון הזה - אבל בסופו של דבר, כוכב בסדר הגודל של אצילי אמור להיות שם ברגעים האלה. ואי אפשר להתעלם מהעובדה שגם נגד הפועל ת"א ובוודאי במחצית שלו אתמול - אצילי חווה ירידה מאוד ברורה, דווקא ברגעים שבהם הוא אמור להתעלות. הוא הברומטר של בית"ר, ולאור התבוסה אתמול - והעובדה שההתפרקות קרתה במחצית השנייה, כשהוא היה על המגרש - גם לו יש אחריות.
המספר החזק: 7 מ-8. זה קורה רחוק יחסית ממאבק האליפות, אבל שימו לב לדור פרץ - מאז שובה של מכבי תל אביב מהפגרה הכפויה של המלחמה, הוא היה מעורב בשער אחד לפחות בשבעה משמונת המשחקים האחרונים. רק במשחק נגד הפועל ב"ש (שהיה גם החלש ביותר של מכבי ת"א בעת האחרונה) הוא לא כבש או בישל. בכל היתר, יש לו שישה שערים ושני בישולים בישורת האחרונה של העונה - מתוכם שישה משחקים הסתיימו בניצחון. דור פרץ לקח עונה לא טובה של מכבי ת"א, והפך אותה לכזו שמסתיימת עם כרטיס בטוח לאירופה עוד לפני גמר הגביע. אחלה "פלייאוף דור".
השם החם: אופק מליקה. כאמור, זו לא עונה טובה של מכבי ת"א - אבל דווקא בעונה כזו, אתה רואה את ההבדל בינה לבין מכבי חיפה, והוא שלמכבי ת"א עדיין יש גיבורים להיאחז בהם. אחד מהם הוא מליקה, שנכנס לשער אחרי ההימור הלא מוצלח על יואב ג'ראפי והטעות הקשה של רועי משפתי - אבל הפך לשוער אגדי. הצלת הפנדל ההיא בדו קרב נגד הפועל בגביע, והצלת הפנדל אתמול - הם רגעים שמכניסים שוער ללב הקולקטיבי של מועדון. ובכך, באותם שני רגעים, הוא כנראה קנה לעצמו מקום בהרכב של הצהובים לשנים הבאות - ואולי אפילו משהו יותר גדול מזה.
רטנר. בכיוון הנכון (מאור אלקסלסי)
שער השבת: סילבה קאני (מכבי חיפה נגד בית"ר ירושלים). אחת ההתקפות הכי יפות שראינו אתמול - היה גם רגע של נוק אאוט. השער שמכבי חיפה כבשה בדקה ה-59 היה האגרוף (המטאפורי, כמובן) שהוריד את בית"ר לקרשים. וזה קרה באמנות - בזכות פס אחד פנטסטי של נבות רטנר, שחצה את מחצית המגרש מול ההגנה הצהובה הדלילה, הגיע ליילה בטאיי ששלח את הרוחב - ולסילבה קאני, שלא חווה עונה גדולה בלשון המעטה, לא היתה ברירה אלא לכבוש. הבישול היפה של המחזור - כשמתחרה-מחזיק אחריו האסיסט הנהדר של רוי רביבו (מאסטרפיס!) לגול של דור פרץ בדרבי.
אל תשכחו את: אדריאן אוגריסה. כי לדעתי, רבים באמת לא ישכחו אותו. השער שכבש לרשתה של ריינה הוא ה-16 שלו העונה, מה שאפשר לו סוף סוף להוריד מפסגת מלך השערים את דן ביטון - שכבש את השער האחרון שלו בתחילת ינואר. זו עונה אדירה של החלוץ הפרואני, שמן הסתם מזניקה את המניות שלו לא רק בישראל. יכול להיות שזה האתגר ההתקפי שהקבוצות הגדולות יחפשו אחריו בקיץ הקרוב: חלוץ מרכזי טבעי, שיודע לייצר גולים מכלום. שחקן שכל קבוצה גדולה היתה מתברכת בו.