סרדאר עזמון הוא ללא ספק הכדורגלן המוכשר ביותר של איראן. אלא שהוא לא היה על המטוס שלה לקראת המונדיאל. לא היה מדובר בפציעה גם לא הענייני וויזה. כעת, כשהוא בן 31, המונדיאל הזה היה צפוי להיות השלישי והאחרון שלו.
עזמון מדורג שלישי ברשימת כובשי כל הזמנים של איראן, אחרי עלי דאי ומהדי טארמי. בזניט סנט פטרסבורג, שם זכה באליפות ארבע פעמים ונבחר לשחקן השנה של הליגה הרוסית ב-2021, הילה של מסתורין ליוותה אותו בכל פעם שהמועדון התחרה בליגת האלופות.
עזמון היה השחקן האיראני היקר ביותר עד למעברו של עלירזה ג'האנבאחש תמורת 22.5 מיליון אירו מאלקמאר ההולנדית לברייטון ב-2021, ולמרות שמעולם לא שיחק בכדורגל האנגלי, היו לו תקופות בבאייר לברקוזן הגרמנית וברומא האיטלקית לאחר שעזב את זניט לפני ארבע שנים.
"לדעתי, כולם צריכים לדעת: אני איראני, הדם שלי הוא מאיראן", אמר בראיון ל-Varzesh3. "אפילו אם המועדון שלי היה נותן לי יום חופש אחד, הייתי חוזר לאיראן במהירות רק ליום אחד לפני שהייתי חוזר להתאמן.
זה סוג האדם שאני. בגלל זה אני כועס". הצורך של עזמון להדגיש את זהותו ואת מחויבותו לאיראן לא אמור לדרוש הסבר נוסף, ללא קשר למוצא משפחתו מהמיעוט האתני הטורקמני במדינה. הוא שיחק כמעט 100 פעמים עבור הנבחרת.
את מקומו, למרבה הפלא, נראה שתפס דניס דרגאהי, לו אין הופעות בינלאומיות רשמיות בכלל. הוא נולד בבון שבגרמניה (אביו גרמני ממוצא איראני), ושיחק עבור מולדת הרשמית שלו בנבחרת עד גיל 19. בגיל 29, דרגאהי הוא בקושי כישרון צעיר ומבטיח, או העזמון הבא. להפך, הוא כמעט בן אותו גיל ולא הגיע לאותם הגבהים. כששיחק בסטנדרד ליאז' בבלגיה בעונה שעברה, הוא כבש חמישה שערים בלבד ב-35 הופעות בליגה.
"אני מאוד עצוב. המאמן לא כלל אותי, ויש לי הרבה דברים להגיד, אבל כרגע זה לא הזמן להגיד את זה", הוסיף עזמון. כיום הוא משחק בשבאב אל-אהלי שבדובאי, באיחוד האמירויות, וניפויו מהסגל לא נגרם מהעובדה שהוא משחק בליגה נחותה יותר מבעבר.
ההסבר הוא כזה: בינואר, עזמון פרסם תמונה שלו לוחץ יד עם שליט דובאי, השייח' מוחמד בין ראשיד אל מקטום. בפוסט ברשת הטלגרם, משמרות המהפכה האסלאמית ראו בכך "שיתוף פעולה עם אויבי איראן". באותו פוסט ציינו במשמרות המהפכה כי אזמון שמר על שתיקה בזמן ש"המשטר האמריקאי והציוני" הפציץ את מולדתו.
כאשר אורגנו זוג משחקי ידידות נגד ניגריה וקוסטה ריקה במרץ, עזמון לא נכלל בסגל למשחקים הללו, שנערכו באנטליה. לאחר מכן, בחודש שעבר, כאשר המאמן אמיר גאלנואי הכריז על הסגל המוקדם שלו למונדיאל, הוא השמיט אותו שוב. סוכנות הידיעות הממשלתית, IRNA, טענה כי אזמון פצוע. טון הפוסט שלו באינסטגרם בתגובה להכרזת הסגל שוב רמז על כך שהוא נפגע לא פיזית, אלא רגשית, מהאשמות בחוסר נאמנות בתקשורת המקומית.
"תמיד שיחקתי עבור הנבחרת הלאומית שלי בגאווה", כתב. "כשהצלחנו, הייתי גאה בעצמי ובחבריי לקבוצה. כשלא, הייתי יותר נסער מכל אחד אחר בעולם, בדיוק כמוהם. אני אוהב כדורגל, ואני אוהב את האנשים הטובים והראויים של המדינה שלי, איראן".
בשנת 2022, הוא לא שתק בעקבות מותה של מהסא אמיני במעצר המשטרה, שהצית מחאות ברחבי המדינה ובעולם כולו. האירוע הוליד את תנועת "אישה, חיים, חופש" והוביל את בית הנבחרים של ארה"ב להעביר את "חוק מהסא", חבילת סנקציות שמטרתה להעניש את איראן ואת מנהיגיה הבכירים על הפרת זכויות אדם ולהגביל את יבוא ויצוא הציוד הצבאי של המדינה.
כשאזמון פרסם פוסט על מותה של אמיני, הוא קיבל על עצמו את הסיכון שזה עלול להוות לקריירה שלו. "במקרה הגרוע ביותר, אודח מהנבחרת הלאומית", כתב. "אין בעיה. הייתי מקריב את זה בשביל שערה אחת על ראשן של הנשים האיראניות. הסיפור הזה לא יימחק. הם יכולים לעשות מה שהם רוצים. תתביישו לכם על שאתם הורגים כל כך בקלות; תחי האישה האיראנית".
בינתיים, אזמון המשיך לשחק ולכבוש, ורשם את הופעתו האחרונה במדי איראן במרץ של השנה שעברה. מה שעשוי להתברר כשערו הבינלאומי האחרון, ה-57 שלו לאורך 91 הופעות, נכבש דווקא מול איחוד האמירויות. "אני יודע שיכולתי לעזור בזמן הזה", אמר אזמון ל-Varzesh3. "אבל שהריאר מוגאנלו, מהדי טארמי, כל שאר החלוצים, כולל עלי עליפור, לכולם יש יכולת טכנית נהדרת ובתקווה הם יוכלו למלא את התפקיד שלי. כולם שחקנים נהדרים, ובגלל זה הם שם ואני מאמין שהם יכולים לעזור".
הוא אמר לנבחרת שלו, למדינה שלו, "לצאת לשם ולטרוף את המגרש". כשדיבר ערב המשחק נגד ניו זילנד, גאלנואי נשאל על היעדרותו של אזמון. הוא אמר: "הוא שחקן מצוין, הוא עשה הרבה בשבילנו, הוא לא איתנו, הלוואי שהוא היה, אבל זה כדורגל. אני אתן לכם דוגמה: גם ניימאר לא יקח חלק בכל המשחקים של ברזיל".