(Getty)
יש משחקים שאתה חוזר מהם עם נקודה ומחבק אותה, ויש כאלה ששולחים אותך הביתה עם תחושה שנלקחו ממך שתיים. 0:0 בבוקרשט בין הפועל באר שבע לדינמו זאגרב הוא בדיוק המשחק מהסוג השני.
כמעט אלף באר שבעים עשו את הדרך לרומניה בעשרת ימי תשובה, ונשארו עם כמה שאלות פתוחות. למשל, למה מסוגל אמנקווה פורסון, הרכש המסקרן מנוריץ׳, ועד מתי אליאל פרץ ישאיר את הקבוצה בלעדיו. ההרחקות התכופות שלו מאלצות את קוז׳וך לקדוח באדמה חרבה, בתקווה למצוא נפט בעיגול האמצע.
בניגוד לשמועות, הבונבוניירה של ראפיד בוקרשט עשתה את שלה. אצטדיון מתוקתק, דגלי ישראל ביציעים, אדומים רועשים, וכמה מאות קרואטים בשחור, עטופים בדממה מעיקה שהופרה מדי פעם בקריאה המונוטונית ״דינאמו, דינאמו״ ובהמתנה לאיזו הבלחה של אורשיץ'. הכחולים מזאגרב נראו חסרי אונים, המשך ישיר לרביעייה שחטפו בליגה במחזור האחרון. איפה הם ואיפה החבורה האימתנית שתקעה חמישייה להרווה סונארה בתוקף תפקידו הזמני כשוער הפועל ב״ש במפגש האחרון בין הקבוצות.
הקהל הרומני נשאר בבית. הדיווחים על הסתערות של אוהדי ראפיד בוקרשט על מנוי לחורף האירופי של האלופה הישראלית היו מוקדמים מדי. ובכל זאת, מהצד הרומני כיבדו את האירוע בנוכחותם הבן של אנג׳ל יורדנסקו ודן פטרסקו האגדי, ואפילו התקבלו איחולי הצלחה דרך שליח מבוגדן בוקור, אקס בני יהודה וראפיד בוקרשט, שלא שכח את ימי הזוהר שלו בחברתם של אלי אוחנה ומשה דמאיו. ״אוחנה בחור רציני, עם דמאיו אף פעם לא היה לי משעמם״, סיפר לי בוקור כשנפגשנו השבוע למרגלות הרי הקרפטים. כיום הוא עסוק בעניינים עסקיים חובקי עולם ומתקשה להתגעגע לשנתיים שהיו לו כאן בתחילת המיליניום. בוקור טוב ישראל.
פורסון. רק גירד את הקורה (Getty)
תמיד כדאי לזכור שלפעמים המציאות פשוט פחות דרמטית מהכותרת שהקדימה אותה, כמו באגדת הדשא שרבות דובר בה עד שריקת הפתיחה אודות ״הדשא המתפרק״ במגרש של ראפיד, לא סתם מאבד צורה, אלא במובן הזה שבו אתה כבר מדמיין חתיכות דשא עפות באוויר, שחקנים מחליקים, ומישהו מהנהלת ראפיד בוקרשט עומד בצד ומסביר שזה הכול חלק מהחוויה. האמת? בהתחלה גם אנחנו נלחצנו, אבל אז הסתכלנו על המשטח. והוא נראה נהדר ממקום מושבנו. עם כמה נגיעות קסומות, הדשא התיישר פיקס. יש דברים בחיים שמסתדרים מהר יותר ממה שדיווחו לנו, והערב הזה סיפק לפחות דוגמה אחת.
האגרונום התורן קיבל הודעת ביטול ואז התחיל המשחק והתעקש להישאר סגור כמו דלת של סופרמרקט כשר בשבת בבוקר. הפועל באר שבע נראתה נהדר. לפי חלק מהתגובות בתקשורת הקרואטית, היא הייתה הקבוצה הטובה יותר במשך חלקים נרחבים של המשחק, ודינאמו הייתה זו שיכולה להודות בסיום על כך שיצאה מהתסבוכת עם משהו ביד.
וכאן מגיע החלק המתסכל, כי כשאתה מגיע לבוקרשט עם אוהדים נפלאים שכאלה, שמניפים דגלים, שרים, רוקדים, ובחלק מהמקרים גם מוותרים על שכבת הביגוד העליונה כאילו מדובר בפינת השיזוף בשדה בוקר ולא ברומניה, אתה רוצה לתת להם משהו מוחשי יותר לקחת איתם הביתה. הם לקחו נקודה, שתיים נשארו על הדשא.
ובתוך הדבוקה הבאר שבעית ביציע נצפה ללא אזהרה מוקדמת צ'יקו דמרי, לשעבר יועץ מקצועי בבית״ר ב״ש וכיום אוהד בית״ר ירושלים, ש״נגרר״ לבוקרשט על ידי נכדיו. למען הפשרה, הוא לבש חולצה ירוקה והתיקו כנראה מנע ממנו התייסרות פנימית והגדלת מינון הכדורים להורדת לחץ דם. אוי, הכדורים. בסוף נשארנו עם תיקו מאופס והתקווה שבאר שבע תימצא את השער המיוחל רק גירדה את העמוד מהבעיטה של פורסון.