תסריט העלייה של ב"ש היה מוכן - וזו הבעיה

הכול היה מוכן לקראת הצ׳מפיונס. המסך הענק חיכה בשדרות קק״ל, הבירה נמזגה במעוזי האוהדים, והזיקוקים כנראה רק חיכו לאישור השיגור ממחזיק תיק החאפלות העירוני. רק שאף אחד לא טרח לעדכן את סבאח שהתסריט כבר מוכן. הבעיה עם חגיגות מוקדמות היא שהן מחייבות אותך, בסוף, גם להתמודד עם הבוקר שאחרי.

אחרי ההדחה האכזרית מליגת האלופות, צריך לנחות על הקרקע. כבר במוצאי שבת מסאי דגו והפועל רמת גן יחכו לרן קוז'וך במתקן של בני בן זקן, ואפשר להניח שהפעם לא יהיו שם מסכים ענקיים, הכנות לפסטיבל או תחושה של פספוס אצל אלה שבנו על סלפי עם ז׳וזה מוריניו בקופסא של ראפיד בוקרשט - ופספסו את הדיל של הדקה ה-94.

יונס מלדה היה ״מעורב בהחמצה״ של אבו רומי במשחק בבוקרשט, ומאז נוצר הרושם שהאלופה עשתה עסקה גאונית, תוך ניצול הנאיביות והרשלנות לכאורה של מכבי תל אביב, שנתנה לעוד ג׳וקר שלה לרדת דרומה. אבל מלדה לא יכול לעשות בארבעים דקות את מה שלא עשה בשנתיים וחצי האחרונות. ממעמקי הספסל של מכבי תל אביב אל הר הגעש באזרבייג'ן זה וואחד זינוק; כזה שקיים בעיקר בסדרות מדע בדיוני, בנוסח "הזינוק למחר". ובכל זאת, לא הייתי מפיל את הכישלון על גבו של מלדה החביב. שחקן לא הופך פתאום, בגלל חולצה אדומה, לחלוץ שהיה חסר לקבוצה בדקות שאיגור זלאטנוביץ נגרע ממצבת כוח האדם בגלל פציעה. השאלה האמיתית היא מה חשבו במועדון כשהחליטו שאפשר להיכנס לגוב האריות עם הסגל הזה. 

ולא שסבאח הייתה טובה יותר. להיפך. יש לה שוער שהיה יכול בשקט להתמודד על האפודה הראשונה בכפר שלם, עם טעויות של גן ילדים וחוסר אחריות של נהג סמי טריילר בן 18. שוערה של סבאח תרם רבות לטיפוח החלום הדרומי, כולל צמד שערים באשמתו הישירה, אמש מול פני האומה האזרית ועוד אחד מהשבוע שעבר. אם הייתה צריכה להיות עוד סיבה להאמין שזה בידיים של ב״ש, השוער של סבאח כמעט ניסה לספק אותה בעצמו.

ורק סברינה, שנכנס כמחליף, הזכיר לנו את אחד החוקים המוזרים והנעימים של הכדורגל: מה שלא הלך עם מכבי חיפה הדועכת, לפעמים מצליח דווקא בליגה של הגדולים באמת. מוכה וחבולה, תיאלץ כעת הקבוצה של רן קוז׳וך להמציא את עצמה מחדש. זה השלב שבו יורדים מההר, מקפלים את המסך הענק, מחזירים את הזיקוקים למחסן ומנסים להבין איך ערב שהיה אמור להפוך לאירוע משמח של הצלחה מקומית הפך לעוד סיפור על כשלון ישראלי מזוקק.

ובמוצאי שבת, במתקן של בני בן זקן ברחובות, התסריט על הצגות בברנבאו ובאנפילד נשאר על רצפת העריכה. יש להניח שהפעם אמיר גנאח וחמודי כנעאן, ואולי גם איתי חזות, יחלצו עצמות על הדשא; ואולי, אם הכול ילך לפי התוכנית, גם יחלצו את המאמן שלהם ממצוקתו.

זהו סוד קסמו של הכדורגל שלנו: ביום אחד הוא מעלה אותך לפסגת החלומות עם שאיפה לתת בראש ליונייטד בשלב הבתים, וביום שאחריו הוא שולח אותך לבונבוניירה ברחובות כדי להיפגש עם המציאות האפרורית ועם מסאי דגו.