הגדולים מכולם: מקומות 10 עד 1 במצעד ה-70

70 שנה. בנינו ערים, סללנו כבישים, ייבשנו ביצות, איחדנו את ירושלים, נלחמנו על קיומנו וכן, בין לבין עשינו קצת ספורט. לא תמיד ניצחנו, לא תמיד צעדנו בטופ, אבל היו לנו את הרגעים הקסומים שלנו. וכשהם הגיעו, אוי כמה מרגש זה היה. וכשחושבים על זה לעומק, למדינה הקטנה שלנו היו לא מעט הישגים גדולים בספורט - זכיות הירואיות במדליות אולימפיות הירואיות, ניצחונות גדולים באליפויות עולם ואליפויות אירופה, חגיגות בלתי נשכחות על הדשא, הפרקט, בים ועל המזרן. כי איך אומרת שרת הספורט מירי רגב? יש במה להתגאות.

• לחצו לפרויקט המיוחד: הספורט הישראלי בן 70

אז לקחנו על עצמנו משימה מאתגרת ודירגנו את 70 הרגעים הגדולים של הספורט הישראלי - מהכרזת העצמאות ועד היום. התלבטנו לא מעט, התווכחנו, הזזנו, מחקנו, וגם השארנו בלית ברירה כמה רגעי שיא מחוץ לרשימה. את הדירוג המלא אנחנו מביאים לכם ב-7 חלקים, מהסוף להתחלה, ולפניכם החלק האחרון, קבלו את 10 הרגעים הגדולים מכולם. תרגישו חופשי לחשוב שטעינו ולהגיב.

מקום 10: נבחרת ישראל עולה לחצי גמר טורניר הדיוויס אחרי ניצחון על רוסיה, 11 ביולי 2009.
ישראל בין ארבע הגדולות בעולם. אנחנו לא מדברים על הייטק או על איזו תעשייה בטחונית מתקדמת, אלא על טניס, גביע דיוויס. לקרוא, להתרגש ולא להאמין. אנדי רם, יוני ארליך, הראל לוי ודודי סלע חתומים על הישג חסר תקדים ואחד הגדולים שהיו לנו אי פעם.

נבחרת רוסיה הגדולה, שזכתה בעשור החולף פעמיים בגביע דיוויס, הגיעה עם לא מעט טניסאים בכירים הגיעה למשחקים שנערכו בהיכל ביד אליהו, והובסה על ידי חבורה ישראלית מלוכדת לה היה רק נציגה אחד במאייה הראשונה (!). עשרת אלפים אוהדים נלהבים מילאו את היציעים כאילו שמדובר במשחק יורוליג של מכבי ת"א ויצרו אווירה מחשמלת, והטניסאים הישראלים כמו הטניסאים ישראלים, מונעים קודם כל מאנרגיות.

הראל לוי עלה לשחק ראשון וניצחה את איגור אנדרייב בתום ארבע מערכות, וזאת למרות ש-186 מקומות הפרידו ביניהם בדירוג העולמי. מלווה ברוח גבית, דודי סלע ניצח את מיכאיל יוז'ני (69 בעולם), קבע 0:2 והעביר את ההכרעה למשחק הזוגות. אנדיוני ניצחו 2:3 בתום מותחן את סאפין וקניצין ונתנו את האות לחגיגות בלתי נתפשות. הטניסאים ערכו סיבוב ניצחון בהיכל עם דגל המדינה, ממש כמו קבוצה שזוכה באליפות, אבל נדמה שההישג הזה גדול מכל תואר, וספק אם ישוחזר.

9. ראובן עטר מנצח את צרפת בפארק דה פראנס, 13.10.1993
אין הרבה רגעים מזוקקים כאלה של התעלות לאומית, רגעים שבהם אתה רק רוצה לרוץ ולחבק כל ישראלי שתפגוש בדרך. שער הניצחון ההוא של ראובן עטר על צרפת, שהעלים את קולו של מאיר איינשטיין בתוספת הזמן, הפך בשנייה אחת לנצחי, כזה שנזכור עוד שנים.

לרגע אחד היינו מעצמה, כאילו דגל ישראל ענק מכסה את כל אירופה. כשהכדור שירה רובן נעצר בחיבורים של ברנאר לאמה נעלמו כל הצרות, נשכחו כל הכשלונות. ה-2:3 המטורף הזה, שתרם בסופו של דבר לאי הפעלתה של צרפת למונדיאל, לא באמת הביא את הנבחרת להישג כלשהו במוקדמות גביע העולם 1994, אבל שימש כטקס הקבלה הרשמי שלנו לאירופה. הלו, למי קראתם נמושה?

צפו ב-2:3 המדהים של ישראל בפארק דה פראנס

מקום 8: נס ז'לגיריס, 8 באפריל 2004.
"נס ז'לגיריס היה התערבות אלוהית. רגע שיצר מורשת". בשנה שעברה דיוויד בלאט, אנתוני פארקר וניקולה וויצ'יץ' התכנסו ונזכרו ברגע הזה, שספק אם מישהו יכול לשכוח. יהיו כאלה שינסו לנתח לכם את זה מבחינה מקצועית, אבל לא היה כאן שום דבר מתוכנן, אלא צירוף מקרים יוצא דופן, שיכול לקרות פעם בחיים.

מכבי ת"א הגיעה למשחק מול ז'לגיריס בידיעה שניצחון יסדר לה העפלה לפיינל פור שיארח בישראל, כשהנס האמיתי התרחש 2 שניות לסיום. במצב של 94:91 לזכות ז'לגיריס. שאראס ביצע את העבירה החמישית שלו על גוסטאס גידיוריס, שהיה צריך לקלוע פעם אחת כדי לסגור סיפור, כשאפילו אם יחטיא פעמיים, לצהובים אין מספיק זמן כדי להשתלט על ריבאונד ולייצר זריקה. גידיוראס החטיא אתי הזריקות שלו, אלא שמאבק על הריבאונד טאנוקה בירד הבלתי נשכח ביצע עבירה על ניקולה וויצ'יץ' כשנכנס לתוך הצבע לפני הזמן, מה שעצר את השעון ונתן כדור למכבי ת"א כשנותרו 2 שניות לסיום.

גור שלף לקח אחריות על המסירה והעביר מסירת פוטבול שלא הייתה מביישת את טום בריידי עד לדרק שארפ, האמריקני הכי ישראלי שהיה כאן השתלט על הכדור וניסה את כוחו בשלשה שנכנסה ושלחה את שתי הקבוצות להארכה.

האגדה מספרת שאת הדציבלים שההיכל הוציא באותו רגע שמעו עד קרית שמונה. הקהל לא ידע את נפשו מרוב שמחה, כל הספסל הצהוב התחבק ודרק שארפ לא הצליח לעצור את הדמעות. כולם הבינו שמדובר ברגע קוסמי, כזה שאם היו אומרים לכם אותו מראש, הייתם אומרים שאנחנו חיים בסרט, אבל לא הפעם. זה היה רגע כזה שכל אדם זוכר איפה הוא היה במהלכו ויודע עם מי הוא התחבק, וזה לא משנה אם אתם אוהדי מכבי ת"א או לא. נס גדול היה פה.

7. אסתר רוט-שחמורוב בגמר ה-100 מטר משוכות האולימפי, 29.7.1976
היה משהו כל כך סמלי בזינוק של רוט-שחמורוב לגמר במונטריאול. 4 שנים לפני כן נטבחו 11 חברי המשלחת במינכן, בהם מאמנה עמיצור שפירא, ובמקום להתחרות על מקום בגמר, היא צעדה בכאב עם יתר המשלחת בלוויית הנרצחים. תחרויות האתלטיקה במונטריאול היוו סגירת מעגל מצמררת.

רוט-שחמורוב שוב פתחה טוב והתברגה לחצי הגמר, כשהפעם היא גם ממשיכה הלאה בכל הכוח ועולה לגמר עם הזמן הרביעי בטיבו בתחרות. יריית הזינוק ב-29 ביולי באיצטדיון האולימפי במונטריאול תירשם כרגע היסטורי בספורט הישראלי - אצנית כחול-לבן בגמר אולימפי במקצועות הריצה - הישג חסר תקדים שכבר אז נחשב בלתי נתפש, ונותר כך עד היום. רוט-שחמורוב סיימה במקום ה-6 בגמר, וקנתה מקום נצחי בפסגת הספורט הישראלי.

צפו בנס ז'לגיריס

מקום 6: אלכס אברבוך זוכה באליפות אירופה על אדמת מינכן
התקווה מנוגנת על אדמת מינכן, ישראלי עומד עם ראש מורם. בואו לא נהיה פוליטקלי קורקט, כן, בגלל שזה במינכן, איפה שהתרחש טבח הספורטאים, כן בגלל שההמנון הושמע וכן בגלל שזה בענף כל כך קשה כמו קפיצה במוט. המראה של אלכס אברבוך עטוף בדגל ישראל וממרר בבכי למשמע "התקווה" במקום בו 30 שנה קודם לכן התרחש אותו טבח איום ונורא, לא השאיר אף עין יבשה.

אברבוך חצה גובה של 5.8 מ' בניסיון השני שלו, במה שסידר לו את הזכייה במדליה שהייתה הרבה יותר מהישג ספורטיבי, אלא הישג למדינה כולה. התפרצות הרגשות של אברבוך לימדה אותנו להיות גאים במי שאנחנו. זו הייתה סגירת מעגל ששלחה מסר: הספורט הישראלי כאן והוא מנצח כל פוליטיקה או איום.

5. מכבי תל אביב זוכה לראשונה בגביע אירופה, 1977
"הקבוצה של המדינה". לא מושג שיקבל היום תמיכה רחבה מדי, אבל באפריל 77' הוא הפך ברגע לקונצנזוס. תחילתו של המיתוס - כשצסק"א אכלה אותה. כשמכבי הקטנה, מישראל הקטנטנה, רשמה ניצחון הירואי על הדוב הרוסי, אפשר להבין למה הגבול בן "מכבי" ל"ישראל" הפך מטושטש. היה שם כל מה שמחולל מיתוסים צריך - אלמנט הסנסציה, התעלות של אנדרדוג, אפקט דוד מול גוליית וברקע, כמובן, הפוליטיקה, בעיצומה של המלחמה הקרה.

ה-79:91 על צסק"א באולם בווירטון נצרב בתודעה, יחד עם "אנחנו על המפה" - הציטוט המפורסם ביותר בספורט הישראלי. בגמר בבלגרד הושלמה המשימה עם 77:78 על מיבילג'ירג'י וארזה והאות ניתן. בכיכר מלכי ישראל קפצו למזרקות, ראש הממשלה יצחק רבין בירך ולמדינה נולדה קבוצה.

צפו באברבוך זוכה באליפות אירופה

מקום 4: ישראל מקום שני ביורובאסקט 1979
יש הרבה מחלוקות בקהל הישראלי לגבי מי טוב יותר או פחות, אבל על דבר אחד נראה שלא תמצאו אחד שיטיל ספק: נבחרת ישראל בכדורסל של 1979 הייתה הטובה ביותר שידענו. ווינרית, מוכשרת, מלוכדת, ישראלית ומעוררת גאווה, כמי שהביאה את ההישג הגדול ביותר: סגנית אלופת אירופה. הידית של סטיב קפלן, בועזי ינאי המושבניק, מוטי ארואסטי, בארי לייבוביץ' ומיקי ברקוביץ' ווינר אחד, יחיד ומיוחד.

היה תחושה מיוחדת באליפות הזו שהנבחרת הולכת לעשות משהו אחר. במשחק ראשון הבחורים בכחול לבן גברו על פולין, כשלאחר מכן הפסידו לצרפת, במה שדחק את החניכים של רלף קליין למשימה שנראתה כבלתי אפשרית: רק ניצחון על אלופת העולם, יגוסלביה עמוסת הכוכבים, יסדר כרטיס לשלב הבא. כשכל הסיכויים נגדה, הנבחרת הצליחה להדהים את בגוריצה את יגולסביה. כשנותרו 9 שניות לסיום מיקי ברקוביץ' (מי אם לא הוא?) חדר לסל וקבע 76:77 מדהים, שסידר עלייה לבית הגמר בטורינו.

חשבתם שהנבחרת תעצור בבית הגמר בטורינו? תחשבו שוב. ישראל הפסידה לאיטליה במשחק הראשון, כשלאחר מכן השיגה ניצחונות דרמטיים על ספרד וצ'כוסלובקיה כל הדרך לגמר מול ברית המועצות החזקה. הבחורים בכל לבן ספגו 92:71 בגמר, אבל הדרך מלאת האופי ורגעי הקסם למעמד הגדול ביותר היא משהו שעד היום מתרפקים עליה. על דבר אחד יש תמימות דעים בכל מקרה, אותו מסע מדהים הוא ההישג הגדול ביותר של הכדורסל הישראלי מאז ומעולם.

3. יעל ארד זוכה במדליה האולימפית הראשונה של ישראל, 30.7.1992
זה בא לנו פתאום. עד ברצלונה, אולימפיאדה היתה הזדמנות לחזות בספורטאי העילית, ולמחוא כף לישראלים על השתתפות מכובדת. מדליה על הצוואר של אחד משלנו היתה עסק לחולמים. אז אחת חלמה, אחת האמינה. קוראים לה יעל ארד. מי שהפכה מאז לסמל לכוח נשי, התייצבה באותו יום היסטורי על מזרן הג'ודו פלאו בלאוגרנה לקרב חייה - חצי הגמר מול פראוקה אייקוף מגרמניה, והרגע שבו הובטחה המדליה הישראלית הראשונה היה דרמטי במיוחד. יעל זרקה את אייקוף על הגב, הגרמניה המשיכה מיד בהטלה משלה.

השופט סימן איפון ואייקוף הניפה ידיים כמנצחת, בלי לדעת שלמעשה ארד היא זו שתמשיך לגמר. "נפרץ המחסום", צעק אורי לוי הנרגש, "מדליה אולימפית ראשונה לישראל". למחרת אורן סמדג'ה זכה בארד וב-24 השנים הבאות נוספו עוד 7 מדליות ישראליות, כולל אחת מזהב. ותודה ללוחמת שבזכותה המחסום נפרץ.

צפו ביעל ארד זוכה במדליה הראשונה בתולדות ישראל

מקום 2: נבחרת ישראל במונדיאל 1970
משנה לשנה מצב הכדורגל הישראלי גורם להעריך יותר את ההישג יוצא הדופן שהתרחש ב-1970. נבחרת ישראל, כן זו שהיום היא שקט החבטות הלאומי, עולה למונדיאל. כן, בליגה של הגדולים. מה שנשמע היום כלא נתפש או כבדיחה, בעבר הפך למציאות.

אז איך ההיסטוריה קרתה? קודם נחזור למה שנראה שכולם שכחו. ישראל פגשה בפלייאוף העלייה לגביע העולם את אוסטרליה החזקה. במשחק הבית באצטדיון ר"ג, הבחורים בכחול לבן השיגו 0:1 יקר בזכות שער של גיורא שפיגל. הנבחרת המריאה למשחק בסידני שהתרחש שבוע לאחר מכן, והצליח לחלץ 1:1 בגומלין בזכות שער של שפיגלר במאני טיים, ששלח את ישראל למונדיאל.

מדינה שלמה געשה וסירבה להאמין שהחלום הפך למציאות, אבל כן, זה קרה. ההגרלה זימנה לישראל שדורגה רביעית מפגש מול יריבות שהתרגלנו לראות בטלוויזיה: אורגוואי, שבדיה ואלופת אירופה לשעבר, איטליה. ימי המונדיאל היו ימים של מלחמת ההתשה כשמדורי החדשות עסקו בעיקר במצב הפוליטי המעורער בישראל, כשהנבחרת הייתה נקודת האור בתוך האפלה הבטחונית.

מדינה שלמה עמדה מאחורי הנבחרת, שבהתחלה עמדה בציפיות להיות רמה מתחת ליריבות. במפגש הראשון ב-2 ביוני 1970, הנבחרת פגשה את אורגוואי במשחק שהסתיים ב-2:0 קליל ליריבה. למרות ההפסד, בתקשורת ובציבור לא ראינו ביקורות, אלא יותר גאווה על כך שאנחנו בכלל נמצאים במעמד הכל כך יוקרתי, שכן רוב שחקני הנבחרת בכלל לא הוגדרו כמקצוענים, אלא כאלה שעובדים בעבודה נוספת, כיאה לאותה תקופה. במשחק השני, הנבחרת פגשה את שבדיה החזקה, כשברקע נשמעו סדקים בחדר ההלבשה ששחקנים יצאו נגד המאמן, עמנואל שפר. דווקא בסיטואציה לא פשוטה, הגיע הרגע הגדול ביותר, איש שם בעיר טולוגה.

שבדיה פגשה את ישראל ועלתה ליתרון בדקה ה-53 משער של טורסון, שהיה בעמדת נבדל ברורה. ישראל לא הורידה את הראש ושלוש דקות מאוחר יותר גם הגיע השוויון. גיורא שפיגל קיבל את הכדור באגף והעביר מסירה לשפיגלר שמ-30 מטרים הניף את הרגל ושלח טיל קרקע אוויר שנעצר רק ברשת. "שער כזה יכול להיות גם בגמר. איזה יופי", זעק השדר נחמיה בן אברהם, והלב שלנו מתמלא בגאווה עד היום.

ישראל עוד יכולה הייתה להשוות, כשאותו שפיגלר ניצב במצב נהדר מול השוער, אך בחר לנסות להחזיר לחברו שפיגלר על הבישול, במה שעצר את המהלך. אבל מי אנחנו שנהיה חזירים? 1:1, נקודה ראשונה במונדיאל, שער ראשון. פשוט מדהים. במשחק הסיום ישראל פגשה את איטליה החזקה ושיחקה נגדה ללא רגשי נחיתות, כשבתום מפגש בו נפסלו שני שערים לאזורי, החניכים של עמנואל שפר סיימו ב-0:0 הירואי. בסיום הטורניר, ישראל אומנם במקום האחרון בבית, אבל כמה גאווה היא סיפקה כתוצאה מההעפלה, מהיכולת בבמה המרכזית ומהאמונה שאותם 11 בכחול השרישו בעם שלם, אמונה שאנחנו יכולים. עוד לא אבדה תקוותנו.

1. גל פרידמן זוכה במדליית זהב אולימפית, 25.8.2004
עם רוח גבית של מדינה שלמה, הגלשן של גל פרידמן חצה את קו הסיום באתונה ברגע קסום אחד ששווה זהב. פרידמן, מתקשה לעכל את השניות הראשונות כאלוף אולימפי, זינק למקום שהיה לו בית מילדות - לים. אחר כך הוא עלה לסירה של מאמנו גור שטיינברג, חזר לחוף, התעטף בדגל והמתין לרגע השיא של הספורט הישראלי בכל הזמנים - "התקווה" במשחקים האולימפיים.

עם דמעות בעיניים פרידמן שר את ההמנון הלאומי ועם שלם בבית שר ודמע איתו, בזמן שדגל ישראל עולה במעלה התורן ומתייצב בגאון מעל כולם. אחרי "ארץ ציון וירושלים" גל עצם את העיניים, כאילו סופג פנימה את היום שבו סחב את כל ישראל על הכתפיים ועלה יחד איתה לראש הפודיום.

פרידמן הגיע לפסגת האולימפוס, שאיפת חייהם של כל ספורטאי תבל. הוא הגשים את חלומו של כל מי שמקדיש את חייו לספורט, בתקווה להגיע לשיא ולקטוף את התהילה באירוע של פעם ב-4 שנים. התקווה של גל היתה שווה זהב, הוא אחראי לרגע הספורט הגדול ביותר בתולדות המדינה. הספורטאי הישראלי הגדול ביותר בכל הזמנים.

צפו בפרידמן זוכה בזהב