היה נורא מפתה לבקש מאליניב ברדה לעלות בפעם האחרונה לדשא באיצטדיון טרנר ולבקש ממנו להיפרד כאילו היה אנדרס אינייסטה, שנפרד מברצלונה יממה קודם לכן. נכון, מדובר בשניים שנכנסו עמוק ללב של האוהדים שלהם והפכו לאגדה, אבל הבדלים לא חסרים... מעבר לפערי הרמות. בעוד "המהנדס" של ברצלונה ישב לבד יחף על הדשא בקאמפ נואו, ברדה הלבבי צירף אליו את כל המשפחה ולמרות שבשני המקרים השעון עבר את חצות, רק בבאר שבע הכוכב המקומי עדיין בתפקיד ועונה לכל האוהדים שפונים אליו.
הסיפור של ברדה ארוך ומפותל כמו הדרך מווסרמיל המוזנח בו גדל ועד לאיצטדיון טרנר החדיש בו חתם את שמו באותיות של זהב. ילד מקומי שהתחיל כאוהד, העלה את באר שבע לליגת העל ועד שנראה היה שמצא את מקומו - נשלח לנדוד, צעד שגרם למשבר אמון בין האוהדים להנהלת הקבוצה.
לברדה זה עשה בעיקר טוב. הוא כבש מול אותה הפועל באר שבע, השיג תארים בארץ והטביע חותם, כולל שערים נפלאים באירופה שסללו לו את הדרך לבלגיה. מעבר לתרומה המקצועית, הוא גם התחיל להראות את כישורי המנהיגות שלו כששימש כמנטור לדור צעיר ומוכשר, אבל גם כשטיפס לפסגות שליגיונרים מעטים הגיעו אליהן, לברדה נשאר חשבון פתוח בארץ. ב-2013 הוא עשה את מה שאלי אוחנה הגדול ביצע בזמנו - חזרה למועדון ילדות כשהוא במצב קשה, החלטה שלא רק תשתלם בעתיד, אלא גם תהפוך אותו לסמל על-זמני.
כל האהבה לחלוץ בן ה-36 התנקזה למשחק סיום העונה מול מכבי נתניה. מהמשחקים הנדירים בהם שישייה של המארחת מחווירה לעומת הרצון של הקהל לראות את ברדה על הדשא, ולו לדקה אחת אחרונה. בגלל אירוע הלב שגרם לו לפרוש, כל תנועה נבדקה תחת זכוכית מגדלת כשהקהל כולו עוצר נשימה עם כל פעימת לב שלו עד לרגע בו ברדה תפס את הכדור ביד וקטע באחת קריירה נפלאה. ברדה לנצח יישאר חלק מהפולקלור של המועדון, כזה שיספרו עליו לנכדים. "ראיתי את הפרישה של דל פיירו, שבעיניי הוא הגדול מכולם", הוא אמר. "מבחינתי, מה שעשו לי התעלה על זה".