במחשבה שניה: מסקנות מערב משוגע בטדי

אצטדיון טדי גדוש בקהל נלהב הוא אחד המראות הכי מסוגננים שיש לכדורגל הישראלי להציע. אתמול, 25 אלף האוהדים שהגיעו למשחק, נתנו הצגה שהתחרתה במה שראינו על כר הדשא.

הפועל באר שבע חזרה מהחוויה המאכזבת באירופה, שכללה הדחה מוקדמת, בראש מורם ושיחקה כדורגל בראש מורם, תרתי משמע. למרות שברק בכר אמר השבוע שהקבוצה שלו פחות חזקה מזאת שהייתה לו בעונה שעברה, במחצית הראשונה ראינו העתק של אותה הקבוצה שזכתה בשתי אליפויות רצופות.

באר שבע הייתה דומיננטית, עוצמתית, היא שלטה בקצב המשחק, שיחקה בהרכב האולטימטיבי שלה. הציגה משחק של חילופי מקומות, תנועה ללא כדור ומשחק לחץ שלא אפשר ליריבה שלה להרים את הראש. יחד עם זאת, באר שבע לא הצליחה לתרגם את היתרון הבולט שלה לשפת השערים.

הסיבה העיקרית לכך שהיא לא עלתה ליתרון עונה לשם בוריס קליימן. השוער הגיע למשחק חד ומרוכז, וכשהוא מופיע ככה למשחקים קשה להכניע אותו. המיקום של קליימן היה נכון, התגובות היו מצוינות, האומץ ליווה אותו לכל אורך המשחק.

לחצי השני באר שבע עלתה עם אותם גלי התלהבות של החצי הראשון. האלופה הוכיחה חוסן מנטלי אחרי שספגה שער יוצא מן הכלל בתרגיל מתוכנן, אחרי שקלאודמיר הסיט הכדור והייסטר הפציץ לחיבור. התגובה של באר שבע הייתה מהירה ומי שהיה אחראי לה הוא שחקן ההתקפה הזר הטוב בליגה.

האלופה המשיכה לשלוט, עלתה ליתרון ובנוסף נהנתה מהרחקתו של מיקי סירושטיין. בשלב הזה באר שבע הייתה חייבת "להרוג" את המשחק, אבל נראה היה כאילו השחקנים שלה אומרים לעצמם שזה רק עניין של זמן עד שהשער השלישי ייכבש. הנונשלנטיות של באר שבע הייתה בעוכריה והיא שכחה שמולה ניצבת קבוצה ברוכת כשירונות התקפיים.

ברק בכר ידע להתריס בפני שחקניו לאחר הניצחון על הפועל רעננה, כשהוא הוא לא היה מרוצה ממה שהוא ראה. הגישה הזאת של בכר הובילה לעוד ארבעה ניצחונות רצופים ואין לי ספק שהוא יידע למנף גם את איבוד שתי הנקודות מאתמול למקום חיובי.

הפועל ב"ש צריכה לעשות את הכל כדי שטוני וואקמה לא יעזוב אותה בינואר. אם הניגרי יעזוב, זו תהיה אבידה גדולה כי מדובר בשחקן שיש לו הכל, ולמצוא לו תחליף בחלון העברות הקרוב יהיה בלתי אפשרי. בקץ ההיצע יותר גדול ולכן עזיבה בתקופה הזאת תהיה יותר נסבלת.

הקהל של בית"ר י-ם שרק בוז בחלק מן המשחק לבני בן זקן ואני חושב שגם הם זיהו את הגישה המובלת של הקבוצה שלהם. בית"ר הוא מועדון גדול, עם כוח התקפי מגוון והוא חייב להתנהג בהתאם. כשבמצב של פיגור אתה מכניס את חן דילמוני במקומו של ז'אורז'יניו, זה אומר דרשני. בית"ר חייבת להפסיק להיות קבוצה מגיבה וחומר השחקנים שלה בהחלט מאפשר לה להיות קבוצה תוססת יותר. אם תשנה משהו בגישה שלה, היא יכולה ללכת עד הסוף בעונה הזאת.

כישרונות התקפיים ושחקנים מצוינים כמו ז'אורז'יניו, איתי שכטר, עידן ורד (שלא היה בסגל), יוסי בניון (שלא שותף) ואנטואן קונטה בהחלט מאפשרים לבית"ר להגיע עם אטיטיוד אחר למשחקים, גם כשהיא פוגשת יריבות חזקות כמו מכבי תל אביב או באר שבע.

הליגה העונה תהיה הרבה יותר שוויונית ולא נחזה במירוץ דו ראשי בין הפועל באר שבע למכבי תל אביב. בית"ר י-ם ומכבי חיפה יכולות לראות את עצמן כמועמדות לרוץ עד הסוף, נתניה, אם רק תאמין בעצמה וביכולות שלה, היא קבוצה חזקה. שלא לדבר על הפועל חיפה, הפתעת העונה, שצוברת עוד ועוד ביטחון ככל שהזמן חולף ומוכיחה שהמיקום שלה איננו מקרי.