הולנדי, קטאלוני וישראלי: קרויף והמורשת במכבי

"בכדורגל יש שני סוגים – בני תמותה ואגדות. אבא שלי הוא אגדה, אני רק בן תמותה. אגדות כמו אבא שלי באות לעולם, עושות מה שהן עושות, ונשארות לנצח. בני תמותה כמוני באים לעולם, עושים מה שאנחנו עושים ואז מתים". כך מסביר ג'ורדי קרויף את ההבדל בינו לבין אביו יוהאן ז"ל. קרויף הבן יסגור העונה חמש שנים במכבי תל אביב, המקום הראשון בו יצא באמת מהצל של אביו, והפך לאגדה מקומית בפני עצמו.

• יש להן היסטוריה: מכבי ת"א - הפועל ב"ש, חידון של אלופות
• שרן ייני: "יש רצון לנקום". טל בן חיים כשיר ויחזור להרכב
• תחנת רענון: התוכניות של הפועל באר שבע לעונה הבאה

המותג ג'ורדי קרויף הוא בין החזקים ביותר בספורט הישראלי. במכבי שמו הפך לחשוב וגדול לפחות כמו שמות מיתולוגים של ממש כמו אבי נמני, שייע גלזר, אבי כהן וגיורא שפיגל. האיש הביא סטנדרטים חדשים, הטביע במהירות בזק את חותמו, ולנצח ייזכר כאחד המהפכנים בכדורגל הישראלי. אלא שכעת, לאחר שיסיים עונה שנייה ברציפות ללא אליפות, אולי אפילו ללא תואר, הוא עומד בפני צומת דרכים חשובה. קרויף הבן, שמחזיק בתואר שני בשיווק, מבין כי מבחינה מיתוגית ומיצובית, עונה נוספת בה ייכשל תכתים את מורשתו בישראל – היא תציב אותו עם יותר תארים שאיבד משזכה בהם על אף התקציב הגבוה בליגה עונה אחר עונה, ותגרום לאנשים רבים, בטח בישראל, לזכור יותר את שלוש השנים הרעות האחרונות שלו, על פני שלוש שנות הקסם הראשונות.

ג'ורדי, שתחילה סלד מהתנהגות הישראלית המוכרת לנו, ניסה לחנך אותנו, הנחיל נהלים אירופאיים לכל דבר והפך את קרית שלום לחלקת אלוהים אירופית קטנה משל עצמו, הפך כבר לחצי ישראלי בעצמו. הוא למד את הניואנסים, הבין לעומק את הראש, ויודע כעת כיצד להשתמש בכך לטובתו. לאחר התקרית בה צעק והזיז בכח סדרנית שהסתירה לו את המשחק בסיבוב הראשון של הפלייאוף מול הפועל באר שבע בטרנר השנה, הסביר בחיוך האופייני לו בשיחה סגורה כי "אני לא ישראלי, אבל הבנתי כבר שיש ישראלים שמבינים רק כשמדברים איתם בישראלית".

הוא אוהב את ישראל, ויותר מכך, הוא אוהב את מכבי ת"א. הוא רואה בה חלק משמעותי במורשתו, ולפיכך במורשת משפחת קרויף. לאחר מות אביו בשנה שעברה הפך ג'ורדי לנושא הלפיד של משפחת המלוכה של הכדורגל. כשהיה נראה כי מכבי כבר שולטת בליגה ביד רמה, גם אם תאבד אליפות פה ושם להפועל באר שבע או ליריבה תורנית אחרת, ניסה להפוך אותה לשלוחה הפרטית שלו במורשת קרויף.

הבאתו של פטר בוס הייתה חלק משמעותי בכך – הוא ראה בבוס כמי שהכי נכון להנחיל למכבי את ערכי הכדורגל של אביו, ולהפוך אותה מעוד קבוצה ששולטת בליגה המקומית, לכזו המשחקת כדורגל המייחד אותה. כדורגל שמזוהה איתו ועם שם משפחתו. בדיוק כמו בברצלונה או אייאקס המזוהות כל כך עם השם קרויף. אותה אייאקס, שפנתה בעצמה לפטר בוס לקראת תום העונה, לה לא יכול היה לסרב קרויף בגלל המורשת ותחושת השייכות אליה, ונתן את ברכתו לבוס לעזוב.

העזיבה הזו, יחד עם איבוד שני התארים ובחירתו של ערן זהבי לעזוב, טרפו את הקלפים עבור קרויף, שידע כי נכונה לפניו עונה קשה, אך כפי שהעיד בעצמו "לא ידעתי עד כמה". קרויף רצה לבנות מחדש את מכבי בעונה הזאת בכדי שתוכל לחזור לנקודה בה תסגל לעצמה שיטת משחק סדורה, אך לא הבין כמה עמוקה הרמונטדה הדרושה לה.

כעת הוא למעשה שוב עומד בפני קבוצה שהוא צריך לבנות מחדש כמעט מאפס. והפעם זה יהיה קשה עוד יותר. הפועל באר שבע, שלא הייתה קיימת כשבנה את השושלת הגדולה של מכבי, הפכה ליריבה עיקשת על כל שחקן, כשגם מכבי חיפה לא תטמון ידה בצלחת. והשוק הישראלי קטן מאי פעם – שלושה או ארבעה מלפפונים מרכזיים נותרו בו, כשאחד מהם בדיוק קרע את הרצועה וגמר את העונה הבאה, וההגעה למכבי ת"א כבר לא מובנת מאליה.

קרויף שומר את הקלפים קרוב לחזה, ומסרב לדבר על האפשרות שיעזוב גם בשיחות סגורות או עם מקורביו. הוא פונה מיד לציניות הכובשת שלו ומפנה את האש לכיוונים אחרים. כך או כך הוא לא מתכוון פשוט לנטוש את הצהובים. ההכנות לעונה הבאה כבר בעיצומן, והחזרה לבסיס שהביא להצלחה הגדולה בשנים הראשונות ברור – להביא את הישראלים הכי טובים לקרית שלום.

אופיר דווידזאדה כבר סגור במכבי, האחים קצב קיבלו הבהרה כי אם גרנאדה תחליט למכור את עומר אצילי, מכבי תשווה כל הצעה עליו, והאצבע על הדופק לגבי מצבם של לגיונרים בכירים אחרים כמו תומר חמד ורמי גרשון. למרות זאת, ג'ורדי מבין שזה לא יהיה כל כך פשוט. ליאור רפאלוב מעדיף לחזור רק למכבי חיפה, הצעירים המוכשרים של מכבי פ"ת הם בגדר פרי אסור למכבי בעקבות הדם הרע בין המועדונים, וכך גם לגבי שחקניה של אשדוד, שמעדיפה את מערכת היחסים עם אלונה ברקת והפועל ב"ש.

אלא שלא מדובר רק במה יש לג'ורדי להפסיד אם לא יצליח. גם אם יצליח, לבסוף מדובר בהצלחה מוגבלת. ישראל היא בסופו של דבר נקודה קטנה וכמעט בלתי נראית במפת הכדורגל העולמי. לא מכובדת בהרבה, אם בכלל, מהליגה המלטזית שם פרש כשחקן. מותו של קרויף האב, לצד ההצלחה המסחררת של קרויף בשנים הראשונות שלו במכבי וההופעה בליגת האלופות עמה, הקנה לו מעמד מיוחד כממשיך דרכו של אביו. הוא הפך למרואיין מבוקש במגזיני הספורט המובילים בעולם, ודעתו על הכדורגל העולמי הפכה לנחשבת וחשובה כמעט כמו של אביו ז"ל.

אם יש אמת בדיווחים על כך שאייאקס מעוניינת שיחליף את מארק אוברמארס כמנהל הספורטיבי של המועדון, מדובר למעשה בהזדמנות שקרויף לא יכול לאפשר לעצמו לוותר עליה. רק שם או בברצלונה יוכל להמשיך באמת את מורשת קרויף המפוארת. רק שם יוכל להפוך את הצל שהטיל אביו על הקריירה שלו כשחקן להילה שעוטפת את הצלחתו בקריירה כמנהל ספורטיבי.

הצל שהטילה הקריירה של אביו האהוב הוא נושא המלווה את ג'ורדי למעשה מלידתו. גם תאריך הלידה שלו הושפע מהקריירה של יוהאן. אמו קבעה ניתוח קיסרי למנתח שיילד גם את אחותו הבכורה, אך ריינוס מיכלס הודיע לכוכב של ברצלונה כי הוא לא יכול להחמיץ את המשחק מול ריאל מדריד, הניתוח הוקדם, קרויף האב הספיק לחזור בזמן מאמסטרדם ולנצח את הבלנקוס 0:5.

ג'ורדי אמנם מסרב לדבר על ההעדפה שלו האם לעזוב או להמשיך, אך ניתן להבין משיחות עמו כי הוא מבין את מקומה של ישראל בעולם הכדורגל. "לעולם לא אגיד לשחקן או מאמן שיקבל הצעה מליגה בכירה יותר בסוף העונה וירצה לעזוב להישאר", סיפר. "אני לעולם לא אעצור בעד מישהו מלהתקדם".

גם שמו, ג'ורדי, נבחר כמחווה לעם הקטאלני שהפכה את יוהאן קרויף ליקיר המדינה ואת המשפחה, שחיה בברצלונה עד למותו של יוהאן בשנה שעברה, לקטלאנית של כבוד. סיינט ג'ורדי הוא הפטרון של העיר ברצלונה, וכשנולד קרויף הקטן, תחת שלטון פרנקו, אסורה הייתה השפה הקטלאנית ולכן אין זה היה חוקי לקרוא כך לילדים. היות שג'ורדי נולד באמסטרדם, שם ניתן לו שמו, לאחר בירוקרטיה סבוכה מול השלטונות הספרדים ואיום בסקנדל בינ"ל מצד יוהאן, הפך ג'ורדי קרויף לג'ורדי החוקי הראשון בספרד מאז מלחמת האזרחים.

בין אם ידע זאת קרויף האב, חילוני אדוק, ובין אם לאו, סיינט ג'ורדי המקורי, יליד העיר לוד, גם כן החל תחת צל אביו, שהיה אחד מהחיילים המעוטרים באימפריה הרומית אי פעם. אלא שג'ורדי הלודאי, שהתגייס לצבא בעקבות אביו, הפך לבסוף לקדוש לאחר שעל פי האגדה הציל נערה מפיו של דרקון והרג את הדרקון.

הגעה של קרויף לאייאקס, אותה עזב כנער עם אביו לאחר סכסוך בינו לבין הנהלת המועדון, ואליה רצה לשוב כשעזב את ברצלונה והעיד לאחרונה כי "הופתעתי שאבי העדיף שאלך למנצ'סטר יונייטד ולא לאייאקס שם הבית שלי", יכולה להיות הריגת הדרקון שלו. לא, הוא לעולם לא יהיה גדול כמו אביו, אבל הצלחה שם והמשך המורשת של אביו יחד עם יצירת מורשת משל עצמו במועדון שקרא השבוע לאיצטדיונו על שם יוהאן קרויף, יכולה בהחלט להפוך גם אותו לאחד שבעצם לעולם לא ימות.