"כשאני כאן במזרון זה עוד סוג של בית מקדש של ענף הג'ודו. אני מרגיש שזה היעוד שלי ואני מאוד שמח להיות פה. אני מניח שיום יבוא ואני אצטרך להמשיך הלאה, אין מה לעשות יש גם עניין של יכולות פיזיות, שמתישהו נגמרות, אבל כל עוד אני יכול אני פה מרגיש שזה הבית".
אחרי התוצאות בתחרויות האחרונות, ולאור העובדה שהיא תיערך כאן בישראל, הציפיות מהג'ודאים לקראת אליפות אירופה הן גבוהות. מרביתן, ייפלו, באופן טבעי, על כתפיו הרחבות של המדליסט האולימפי, אורי ששון.
"אני שלם עם זה. זה הגיוני לי. ברור שאנשים ירצו לראות תוצאות, אבל בסופו של דבר אני רק מזכיר לעצמי את המהות ולמה אני עושה את מה שאני עושה וזה הרבה מעבר לרק שאנשים יהיו מרוצים, זה משהו קודם כל שלי פנימי", ששון מסביר, "זה באמת סוג של אתגר וכמה שזה כאן בארץ וכביכול אזור נוחות זה גם יכול להיות אזור שהוא לא נוח כי אתה צריך לדעת להתעלם מכל זה ולתת לזה לפעמים לדחוף אותך. צריך לקחת את הטוב שבזה, ובאמת להילחם כמו אריה יחד עם הקהל, בריו זה עבד לי טוב, הקהל היה שם וראיתי דגל ישראל כל הזמן בקהל וזה היה כיף".
טדי רינר לא יהיה בתחרות הזו. הוא הקשה עלייך באולימפיאדה וגם באליפות אירופה הקודמת. זה מעודד אותך?
"קודם כל טדי הוא ספורטאי גדול וכל הזדמנות להילחם אתו היא נהדרת בעיניי כי הוא גם סוג של אתגר שאני מתישהו אצטרך לעבור אותו, אבל אין ספק שזה שהוא לא מגיע לפה ישנה את כל המאזן של התוצאות והפודיום יהיה שונה, הוא פייבוריט בדרך כלל למדליית זהב, אבל יש ספורטאים אחרים שהם לא פחות טובים".
אחרי ריו, במקום להמשיך להמריא, ששון נאלץ להתמודד עם פציעה, שיקום, והאתגר שבחזרה לכושר הטוב שלו מלפני שנתיים.
"זה היה הדבר הכי לא צפוי שיש, חודשיים אחרי האולימפיאדה התנסיתי קצת בענפי ספורט אחרים בקטע של פאן לא מעבר, רציתי קצת לנשום אוויר שניה אחת מהג'ודו, זה מה שאני עושה מגיל 9, ובמהלך משחק כדורסל עם חברים קרעתי את הרצועה הצולבת", הוא נזכר, "זה בא לי בהפתעה לגמרי, וזה היה כאילו ממקום מאוד גבוה של לזכות במדליה אולימפית ולקבל חשיפה ואהבה, פתאום להתמודד עם פציעה שדורשת ממך שיקום יומיומי וזה ממש הוריד אותי לקרקע. זה היה תהליך שהייתי צריך לעבור עם עצמי ואני עדיין עובר אותו, אבל היום אני מרגיש הרבה יותר חזק ובטוח מאשר בתחילת הדרך".
ירדן ג'רבי פרשה בשיא, אם היית פורש בשיא היית תמיד נזכר כמדליסט אולימפי.
"זה בדיוק העניין, שאני לא מרגיש בשיא שלי. לא הרגשתי בשיא שלי גם באולימפיאדה הרגשתי שאני ב-50 אחוז יכולת. יש לי עוד כל כך הרבה מה לתת, גם מבחינה פיזית, גם מבחינה מנטאלית, ההתפתחות שלי עדיין בשיאה. מבחינתי, חבל לבוא ולהגיד בוא נעצור את כל זה, אף אחד לא היה אומר כלום דרך אגב, אני מניח שאם הייתי פורש אז זה היה ככה, לפרוש עם ניצחון, עם מדליה אולימפית, פעמיים סגן אלוף אירופה, אז זאת סך הכול קריירה יפה, אבל פשוט לא הייתי שלם עם זה, הייתי מרגיש פספוס. אני חושב שירדן הגיעה לסוג של מיצוי, גם הייתה אלופת עולם בניגוד אליי, גם מדליסטית אולימפית, גם מדליסטית באליפות אירופה, היא הגיעה לתחושת סיפוק וכנראה שהתשוקה ירדה וזה בסדר. התשוקה הזו זה מה שמניע אותנו. אצלי זה עדיין שם".
עברת גם הרבה שעות של סבל.
"ענף הג'ודו מביא אותך למצבים נפשיים מאוד קיצוניים, וגם פיזיים, ולפעמים באמת ברגעים הקשים האלה אני שואל את עצמי: למה אני צריך את זה? התשובה היא שאני יכול יותר, כי אני רוצה יותר. אז זה עולה לפעמים, וזה בסדר שזה עולה. כל התמודדות הופכת אותי לאדם חזק יותר, אז זה שאני ממשיך לעוד קמפיין זה משהו שגם עובר לי בהתפתחות שלי האישית, לא רק בג'ודו".
ששון ממש לא מסתפק במה שהשיג עד כה בקריירה. אחרי הארד במשחקים האולימפיים, ושתי מדליות כסף באליפויות אירופה, הג'ודאי הבכיר של ישראל, מוכן לאתגר הבא: לעמוד בראש הפודיום, בתחרות היבשתית.
"זה הישג שהוא בהחלט על הכוונת וזה הישג שעדיין לא השגתי", הוא מספר, "זה מסוג הדברים שנותנים לי כוח להמשיך קדימה וכשאני קם בבוקר כשאין לי תמיד כוח (צוחק) כשאני בא לכאן לווינגייט אני נזכר שיש לי עוד הרבה מה להשיג, ואם זה יהיה כאן בארץ, אז זה יהיה דבר מאוד מיוחד".
לאיזה גבהים נראה את אורי ששון מגיע?
"אני חושב שהשמיים הם הגבול. אני לא מתבייש להגיד את זה שגם לזכות בזהב אולימפי זה משהו שהוא הגיוני מבחינתי, וזה האתגר הבא, לנסות לחתור לשם כי אני באמת יכול ואני אעשה הכול בשביל זה".