משימה בלתי אפשרית 5: האתגר של ברצלונה

אובדן זהות, ויתור על לה מאסיה והתעלמות מה-DNA של ברצלונה דירדרו אותה לתהום שהגיע לשיא בתבוסה 4:0 לפ.ס.ז'. ודווקא אחרי שהיו בבור הכי עמוק, הקטאלונים חזרו לחייך. עם מערך חדש, חזרה ליסודות ומסי בכושר שיא, הם חולמים על מהפך היסטורי

אסף לירן
אסף לירן  
א א א א (שנה גודל)
תחילת כתבה

פפ גווארדיולה העיף מבט אחרון על היציעים. באותו ערב ברצלונה חגגה בדרבי וליאו מסי התעלל באספניול עם רביעייה, אבל קרוב ל-90,000 אוהדים הגיעו לקאמפ-נואו בעיקר בגלל מישהו אחר. קצת יותר משבוע אחרי שהודיע כי ייפרד בתום העונה מהמועדון שלו נתן מחצית מחייו, הקטאלוני אמר שלום בפעם האחרונה. "אתם לא יודעים כמה אני מעריך את זה שאוהבים אותי פה", אמר המאמן הנרגש לקהל לפני שעבר במסדרון אנושי שהורכב מאנשי המועדון וירד מהמגרש לצלילי ההמנון של בארסה.

אלה היו ימים אמוציונליים עבור הקטאלונים. תוך 6 ימים הם הפסידו לריאל מדריד וגם את האליפות, הודחו על ידי צ'לסי בחצי גמר הצ'מפיונס ונאלצו להיפרד מהמאמן המצליח ביותר שלהם. את החלטתו שלא לחתום לעונה נוספת כפי שהיה עושה מדי קיץ, בישר פפ במסיבת עיתונאים מיוחדת שבה נכחו צ'אבי, אנדרס אינייסטה, קרלס פויול, ויקטור ואלדס ושחקנים אחרים. אחרי שהיה מביא כדורים שרץ אחרי אליליו בתור נער, הפך לשחקן נערץ, קפטן ומאמן מעוטר, מספר 4 החליט שזה הסוף. "4 שנים כמאמן בארסה הן כמו נצח", הוא הסביר.

כמעט 5 שנים לאחר מכן, עוד מאמן החליט שלא להמשיך בבארסה, רק שהוא עשה את זה – איך לומר בעדינות – בדרך מעט שונה. אחרי אינספור פעמים שסירב לדבר על עתידו, לואיס אנריקה נכנס לחדר ההלבשה לפני שבוע, בישר לשחקנים שלא יחתום על חוזה חדש ואז הודיע על כך לתקשורת במסיבת העיתונאים בסיום המשחק מול ספורטינג חיחון.

התזמון, כפי שהעידו לואיס סוארס ואיבן ראקיטיץ', הפתיע, מכיוון שבארסה בעיצומה של העונה ולפני האתגר הגדול ביותר שעמד בפניה – המשחק מול פ.ס.ז', אבל ההחלטה עצמה לא הפילה אף אחד מהכיסא. היא הייתה באוויר כבר זמן מה ונבעה מאותה סיבה שגרמה לפפ לעזוב: השחיקה. אלא שבניגוד לפרידה מגווארדיולה, כשנודע שחברו הטוב לא ימשיך בעונה הבאה, אף אחד בבארסה לא לקח את זה קשה. אפילו לא האוהדים שלואיס אנריקה השחקן נכנס להם ללב, ושחגגו עם לואיס אנריקה המאמן את הזכייה בטרבל רק לפני פחות משנתיים.

וזה בדיוק העניין. כי כשמדברים על החיבור של אוהדי בארסה ללואיס אנריקה, חייבים לעשות את ההפרדה הזו, במיוחד העונה. לוצ'ו (לוחם בספרדית) היה שחקן שעשוי מהחומר שאוהדים אוהבים. לצד כישוריו ההתקפיים, הוא היה נחוש, מחויב ולא חושש משום דבר. למרות עברו אצל היריבה המושבעת, ריאל מדריד, הוא הפך לאחד השחקנים האהובים בקאמפ-נואו אחרי שהחליף את הלבן בבלאוגראנה באמצע שנות ה-90 ובסופו של דבר גם היה הקפטן. "תמונות שלי במדי ריאל? אני לא מזהה את עצמי", אמר פעם לואיס אנריקה שחגג את חלק משעריו מול האקסית במתיחת חולצה מתריסה.

שחקן טוב לא בהכרח הופך אותך למאמן טוב, אבל התמזל מזלה של בארסה שגם פפ וגם לואיס אנריקה זכו איתה בטרבל. 4 שנים אחרי שפרש, לוצ'ו החל את קריירת האימון שלו באותו מקום – בבארסה. כמו גווארדיולה, גם הוא עמד על הקווים לראשונה בקבוצת המילואים של המועדון, גם הוא העלה אותה ליגה וגם הוא זכה באליפות, בגביע ובצ'מפיונס בעונתו הראשונה כמאמן בקאמפ-נואו. טרבל, דאבל ו-8 תארים (עד עכשיו) ב-3 שנים היו אמורים להספיק, אלא שהדרך היא מה שפוגעת בלואיס אנריקה. בשבועות האחרונים שלו בתפקיד, הוא שמע טענות (מוצדקות) על אובדן הזהות של הקבוצה, ביקורות על (חוסר) שילוב שחקני הבית ואפילו בוז רועם מיותר מ-60 אלף אוהדים. של בארסה.

פפ הודיע שהוא עוזב באופן שונה מלואיס אנריקה (Getty)
פפ הודיע שהוא עוזב באופן שונה מלואיס אנריקה (Getty)
נכנס ללב של האוהדים כשחקן, פחות כמאמן. לואיס אנריקה(Getty)
נכנס ללב של האוהדים כשחקן, פחות כמאמן. לואיס אנריקה(Getty)

הכי קרוב לפפ. והכי רחוק
אמנם בין לואיס אנריקה לגווארדיולה יש הרבה קווים מקבילים, אבל כמאמנים הם שונים מאוד. כמעט הפכים אחד של השני. בעוד שפפ הוביל את בארסה לזכייה ב-14 תארים ב-4 שנים תוך קידום שחקני בית, התבססות על קישור דומיננטי, קבוצתיות, מסירות קצרות, שימוש בהפתעות וחידושים טקטיים, והמשך המורשת של יוהאן קרויף, אצל לוצ'ו הקשר בין לה מאסיה לקבוצה הראשונה התמוטט, הפוקוס עבר לחלק הקדמי, היכולת האישית הפכה לתוכנית המשחק היחידה, החזקת הכדור התחלפה במשחק ישיר והתקפות מתפרצות, והטיקי טאקה בכדורים ארוכים מההגנה להתקפה.

אמנם הרכש הגדול בקיץ שבו הגיע לואיס אנריקה – לואיס סוארס – לא יכול היה לשחק עד חודש אוקטובר בשל השעיה, אבל מרגע שהחל לשחק, לא היה ספק מה סדר העדיפויות בבארסה. ה-4-3-3 המוכר נשאר, אבל השתנה לחלוטין: שני הקשרים המרכזיים עברו לשחק הרבה יותר באגפים, סרג'י בוסקטס נותר בודד באמצע ונאלץ לסגור שטחים גדולים יותר, ליאו מסי חזר לצד ימין כדי לפנות את המרכז לסוארס ובארסה עשתה הכל על מנת להעביר את הכדור כמה שיותר מהר לשלישיית ההתקפה שלה. השחקנים, ובעיקר הקשרים, פשוט עבדו עבור מסי, סוארס וניימאר.

כמובן שיש היגיון מאחורי הרעיון. אחרי הכל, לואיס אנריקה רצה לנצל עד כמה שאפשר את הכלים ההתקפיים הכי טובים שיש לו, אבל הקיצוניות שבה זה נעשה היא זו שהחלה לפגוע במשחק הקבוצתי וב-DNA של בארסה מאז ימי פפ. מסי, סוארס וניימאר לא רק הפכו לנשק העיקרי של הקטאלונים. הם הפכו לנשק היחיד. ולא רק שזה נשאר כך עד היום, עם השנים זה אפילו הקצין יותר ויותר.

אם תחת גווארדיולה, בעונות 2008/09 (מסי, סמואל אטו ותיירי הנרי) ו-2010/11 (פדרו, מסי ודויד וייה), שלישיית ההתקפה הייתה אחראית על 65.3% ו-65% משערי בארסה בהתאמה, בעונה הראשונה של לואיס אנריקה – מסי, סוארס וניימאר כבשו 73.4% מהשערים. וזה כשאל פיסטולרו לא יכול היה לשחק בתחילתה. בעונה שעברה זה קפץ ל-77% ודווקא העונה חלה ירידה (62.2%), אם כי זה נובע בעיקר מההחטאות הרבות של ניימאר בחצי הראשון שלה ומהכושר הטוב של ארדה טוראן בחודשים הראשונים. למעשה, עד עכשיו הטורקי (13 שערים) כבש יותר מהברזילאי (12), אבל הסטטיסטיקה הזו תתיישר בסופו של דבר.

כחלק מהשינויים בסגנון המשחק, לקשרים היו יותר משימות הגנתיות. איבן ראקיטיץ' – עוד רכש שהגיע בקיץ 2014 – השתלב היטב בצד ימין של הקישור, בעיקר כדי לספק גיבוי לדני אלבס, אך לבוסקטס ואנדרס אינייסטה לקח זמן לעשות את ההתאמות לשיטה החדשה. בסופו של דבר הם הצליחו ואיפשרו את חופש הפעולה למסי, סוארס וניימאר, אבל הקשרים ראו את הכדור פחות ופחות. בוסקטס, למשל, שהיה מוסר 94.4 כדורים בממוצע ל-90 דקות בליגה הספרדית תחת פפ בעונת 2010/11, ירד ל-80.1 בעונה הראשונה של לואיס אנריקה ול-71.1 העונה.

חל פיחות עצום במעורבות הקשרים, שפעם היו לב השיטה שהפכה את בארסה לקבוצה הטובה בעולם. ובהדרגה, אל הוואקום הזה נכנסו דווקא שחקני ההגנה, ובמיוחד העונה. ג'רארד פיקה שמסר 65.9 כדורים בממוצע כל 90 דקות במשחקי הליגה תחת טיטו וילאנובה – ממשיך דרכו של פפ, עלה ל-70.2 בעונה שעברה ול-72.3 העונה. כן, תחת לואיס אנריקה, הכדור עובר העונה יותר אצל פיקה מאשר אצל בוסקטס.

המסירות של פיקה לאומטיטי מול פ.ס.ז'
המסירות של פיקה לאומטיטי מול פ.ס.ז'
לעומת הכדורים שקיבל בוסקטס מפיקה
לעומת הכדורים שקיבל בוסקטס מפיקה

הבלמים, שחלק נכבד מהמסירות שלהם הוא פשוט בינם לבין עצמם, מרבים לדלג על הקישור ופשוט שולחים כדורים ארוכים ומהירים למסי, סוארס וניימאר. ברשימת 10 המוסרים המובילים של בארסה בליגה העונה יש 7 שחקני הגנה ורק 3 קשרים: אינייסטה, בוסקטס וראקיטיץ'. ורק לשם השוואה, מתוך 10 המוסרים המובילים של בארסה תחת וילאנובה, 8 היו קשרים.

מעבר לכל זה, מקבוצה ששולטת במשחק ומכתיבה את הקצב, בארסה הפסיקה להתעקש על החזקת הכדור. היא לא כפתה את מה שבעבר היה אחד מעקרונות המשחק שלה. בעונה הראשונה של לואיס אנריקה היו לה 65.3% החזקת כדור ועם השנים זה הלך ופחת – 62.9% בעונה שעברה ו-62% העונה.

העניין הוא שכל עוד מסי, סוארס וניימאר היו בשיאם, כמו בחלק השני של עונת 2014/15 – הראשונה של לואיס אנריקה – המגרעות של השיטה הוזזו הצידה, בטח כשבארסה זכתה בטרבל. הסדקים החלו לצוץ כשהשלישייה לא הצליחה לחפות על היעדר הקבוצתיות בכל משחק, התגברו עם העזיבות של צ'אבי – מהבודדים שניסה "למשוך" לכיוון השיטה הישנה – ושל דני אלבס, והגיעו לשיא העונה.

העובדה שלואיס אנריקה שם את כל הביצים בסל אחד החלה לבגוד בבארסה, ובעיקר בו. ואלה לא רק הפגמים בשיטה, אלא בעיקר העובדה שלא היה בה שום גיוון. שום תוכנית ליום סגריר. בזמן ההימור על היכולת האישית של מסי, סוארס וניימאר, לוצ'ו בחר להתעלם לחלוטין מהכישרונות שהצמיחה לה מאסיה והפנה עורף לעוד אלמנט חשוב בהצלחה מהשנים הקודמות.

את ג'רארד דאולופאו הוא החזיר מהשאלה באברטון ושלח לאחת נוספת – בסביליה – עוד באותו קיץ. על אדאמה טראורה שמככב במידלסברו, הוא ויתר. לאלחנדרו גרימאלדו – מהמגינים הצעירים הטובים באירופה – הוא אפילו לא נתן צ'אנס, גם לא באימונים. את סרג'י סאמפר – קשר אחורי שמזכיר את אנדראה פירלו – העדיף להשאיל, ועוד לטובת אנדרה גומש שנרכש ב-35 מיליון יורו. וגם אחרי שאלייש וידאל נפצע וגמר את העונה, סרג'י פאלנסיה – המגן הימני והקפטן של בארסה ב' – אפילו לא נלקח בחשבון למרות שסרג'י רוברטו נותר המגן הימני הכשיר היחיד בסגל.

בכלל, בארסה זנחה את נושא שילוב שחקני הבית בשנים האחרונות ולא רק באשמת לואיס אנריקה, אבל החלטותיו בטח לא הוסיפו. למעשה, בארסה ב' מוליכה את הליגה השלישית בספרד, אבל כבר מזמן לא משמשת כקבוצת מילואים שאמורה לספק שחקנים לסגל הבכיר. רק 9 שחקנים בבארסה ב' הם כאלה שעברו בלה מאסיה ורק 9 בגיל 20 ומטה.

כמובן שלא הכל שלילי, ולצד הזכייה בתארים ורגעי הקסם של מסי, סוארס וניימאר, בארסה השתפרה במצבים הנייחים תחת לואיס אנריקה, אם כי זה מיוחס לעוזרו - חואן קרלוס אונסואה. בנוסף לכך, מאמן בארסה הוא האחראי העיקרי לכך שפיקה חזר להזכיר את היכולת מהימים שבהם שיתף פעולה עם פויול, אבל קשה לומר שהמורשת של לוצ'ו דומה לזו שהשאיר אחריו פפ. אפילו לא קרובה.

אז איך בארסה העבירה כל כך הרבה זמן עם אסטרטגיה כזו חד גונית? "אני אומר למסי, סוארס וניימאר 'אברקדברה' ואז הקסם קורה", אמר פעם לואיס אנריקה, אלא שנראה שעם הזמן שרביט הקסמים של מאמן בארסה איבד מהאפקטיביות שלו. אחרי שנתיים של התבססות מוחלטת על שלישיית MSN, הפלסטרים שכיסו את החורים של השיטה החלו ליפול וההתקפה כבר לא הצליחה להוציא את הקבוצה מהבור שוב ושוב. גם כשזה כן קרה, ביותר מדי פעמים זה נראה מקרי כמו שבא לידי ביטוי במיוחד העונה.

מסי, סוארס וניימאר השכיחו את הבעיות, לפחות זמנית (טוויטר)
מסי, סוארס וניימאר השכיחו את הבעיות, לפחות זמנית (טוויטר)

סיוט לילי בפאריס
התבוסה המהדהדת 4:0 לפ.ס.ז' הפתיעה הרבה אנשים, אבל כבר תקופה שבארסה הייתה כמו פצצה מתקתקת. היא הציגה יכולת בינונית, התקשתה להתמודד עם הלחץ של היריבות ואת אתלטיקו מדריד, הקטאלונים עברו בגביע עם לא מעט מזל. זו הייתה רק שאלה של זמן עד שתגיע יריבה מספיק חזקה שתדע לנצל את החולשות של בארסה. עבור אונאיי אמרי – מאמן שהגיע לפ.ס.ז' במיוחד בשביל ליגת האלופות אחרי ההצלחה האירופית בסביליה – זה היה משחק ילדים.

לא רק שפ.ס.ז' הייתה גדולה על בארסה, היא לא האמינה עד כמה השד פתאום לא כזה נורא. מרקו וראטי, אדריאן ראביו ובלז מטווידי העלימו את חוליית הקישור של הקטאלונים וכל ניסיון של סרג'י בוסקטס ללחוץ השאיר את ההגנה חשופה למתפרצות של הצרפתים. לואיס אנריקה שהיה מודע לחוליה החלשה בהרכב של בארסה – סרג'י רוברטו – ניסה לסייע לו כששלח את גומש לשחק קרוב אליו, אבל זה לא ממש עזר. להיפך. זה גם לא היה אפקטיבי בפן ההגנתי וגם פגע בקישור שלא היה קיים.

אמרי שידע על הכוונה של בארסה לשלוח כדורים ארוכים לחוליה הקדמית, עצר את האספקה למסי, סוארס וניימאר עוד הרבה לפני כן. כל מסירה בין אינייסטה לבוסקטס וכל איבוד כדור הפכו למצב מסוכן ליד השער של מארק אנדרה טר שטגן. השער של יוליאן דראקסלר, למשל, הגיע אחרי שמסי נכנע ללחץ של שחקני פ.ס.ז' ואיבד את הכדור.

הדבר המדהים ביותר היה שבארסה לא באמת ניסתה לשנות. ללואיס אנריקה לא היו תשובות והקטאלונים חפרו לעצמם בור שאף קבוצה לא יצאה ממנו בליגת האלופות. אדינסון קבאני היה זה שנעץ את המסמר האחרון בארון של בארסה והמבשל, תומאס מונייה, לא האמין למראה עיניו. "הופתעתי מאוד שרצתי 50 מטרים בלי הפרעה לפני המסירה", אמר הבלגי, "אמרתי לעצמי: 'איך זה יכול להיות?'".

לבוסקטס, מהנפגעים העיקריים בשינויים שחלו תחת לואיס אנריקה, זה הספיק. "ההכנה הטקטית של פ.ס.ז' הייתה טובה יותר", אמר הקשר בביקורת לא ממש מרומזת לעבר מאמנו. זה יכול היה ללכת לשני כיוונים, אבל מאמן בארסה הבין שזה הזמן לחזור לבסיס ולהחיות את חוליית הקישור. כמו בעימות החריף עם מסי בינואר 2015, גם הפעם לוצ'ו לקח את ההחלטה השקולה והנכונה, לקח צעד אחורה ולמעשה קיבל את הביקורת של בוסקטס.

ללואיס אנריקה היו שלושה שבועות עד הגומלין ושתי משימות עיקריות: למצוא פיתרון להשתחררות מהלחץ של פ.ס.ז' בחלק האחורי ולייצר יתרון במרכז המגרש כדי לאפשר את אספקת הכדורים למסי, סוארס וניימאר. זה הוביל אותו לעשות את מה שלא עשה באף אחת מעונותיו כמאמן בארסה – ליזום שינוי מערך. מבחירה, לא בגלל פציעה.

היעדר חוליית הקישור מול לגאנס (עובי החץ מייצג את כמות המסירות)
היעדר חוליית הקישור מול לגאנס (עובי החץ מייצג את כמות המסירות)
בהשוואה למסירות בין צ'אבי, אינייסטה ומסי בגמר ליגת האלופות בעונת 2010/11
בהשוואה למסירות בין צ'אבי, אינייסטה ומסי בגמר ליגת האלופות בעונת 2010/11

דף חדש
"אין משחק שניתחתי יותר מאשר את ה-4:0 מול פ.ס.ז'", אמר לואיס אנריקה בעצמו ובברצלונה דיברו על אובססיה של המאמן להפוך את התוצאה. בסופו של דבר לוצ'ו בחר במערך 3-4-3 והחל לתרגל אותו שוב ושוב. אמנם בארסה המשיכה לא להרשים וניצחה 1:2 את לגאנס רק בזכות הרבה מזל ופנדל של מסי בדקה ה-90 במשחק שבו לואיס אנריקה ספג בוז מהקהל בקאמפ-נואו, אבל מול אתלטיקו – בליגה – החלו להרגיש את השינוי. מול ספורטינג חיחון (1:6) זה כבר היה הרבה יותר טוב ובחזרה הגנרלית לגומלין מול פ.ס.ז' – נגד סלטה ויגו (0:5), בארסה הציגה את היכולת הטובה ביותר שלה מזה חודשים.

השינוי איפשר לבארסה להחזיר את הפוקוס מהבלמים לקשרים ובעיקר פתר את הבעיה שהקטאלונים סבלו ממנה במשך תקופה כה ארוכה: הלחץ של היריבה. זה קרה בגלל שפתאום היו 3 שחקני הגנה בחלק האחורי במקום 2 (בזמן שהמגינים עולים למעלה), לא הצריך את בוסקטס לרדת לעמדה אחורית מדי כדי להתחיל בהנעת הכדור ושיחרר גם את הקשרים האחרים לעמדות קדמיות יותר.

למען האמת, בארסה שומרת על 3-4-3 רק כשהכדור אצלה. כשהיא מאבדת אותו, השחקנים עוברים ל-4-4-2. ההבדל שברגע שהקטאלונים חוטפים את הכדור, סרג'י רוברטו הופך ממגן ימני לקשר, ראפיניה וניימאר מצטרפים ללואיס סוארס בהתקפה ומסי מקבל חופש מוחלט. הנהנה העיקרי מכל זה הוא בוסקטס, שנראה כמי שחוזר לעצמו מול סלטה.

ולא פחות משמעותי מכל זה, במערך החדש מסי מעורב יותר. מול פ.ס.ז', הוא לא נגע בכדור אפילו פעם אחת בתוך הרחבה ורק 50% מהנגיעות שלו היו בשליש הקדמי. מול לגאנס זה עלה ל-55%, מול אתלטיקו ל-60%, מול חיחון ל-63% ומול סלטה ל-73%. זה גם בא לידי ביטוי במספרים של מספר 10: מאז התבוסה בפאריס, הוא כבש 6 שערים ובישל 3 נוספים מתוך ה-15 שהבקיעה בארסה.

"אם הייתי צריך לכתוב תסריט לגומלין מול פ.ס.ז', הוא היה דומה לשני המשחקים האחרונים שלנו", אמר לואיס אנריקה. בבארסה מקווים ששינוי המערך, השיפור בקישור, החזרה של אינייסטה, הכושר של מסי והשדרוג ביכולת של ניימאר יהפכו את המשחק בקאמפ-נואו לסיפור אחר לגמרי. "אנחנו הולכים לקחת הרבה סיכונים", הבהיר לוצ'ו, "אם פ.ס.ז' כבשה 4 שערים, אנחנו יכולים להבקיע 6".

גם שחקני בארסה שופעים אופטימיות בימים האחרונים. אחרי הכל, הקטאלונים כבר חתומים על מהפך היסטורי מעונת 2012/13, אז הפסד 2:0 למילאן נמחק עם 0:4 בגומלין אחרי צמד אדיר של מסי.

ואיתו, לבארסה תמיד יש סיכוי.

אובססיבי בנוגע למהפך. לואיס אנריקה (Getty)
אובססיבי בנוגע למהפך. לואיס אנריקה (Getty)
ועכשיו לדבר האמיתי. מסי, סוארס וניימאר (Getty)
ועכשיו לדבר האמיתי. מסי, סוארס וניימאר (Getty)
הוסף תגובה