לעולם לא עוד: המאבק באנטישמיות בכדורגל

אנטישמיות וכדורגל. כדורגל ואנטישמיות. כיצד שנאה וגזענות מהסוג הגרוע ביותר שידעה האנושות, מצליחה עדיין למצוא עצמה בבמות המרכזיות של ליגות הכדורגל הבכירות ביבשת אירופה? תתפלאו. לא רק שהיא מצליחה לחלחל עמוק לתוך היציעים ול-DNA של תרבות העידוד, במקרים מסוימים השנאה והכעס, שמובעים באמצעות אנטישמיות, אף מגיעים לכדי שימוש ציני וחסר גבולות באותם ערכים וסמלים שנחרטו בדם וכה קדושים לקבוצה מסוימת, אך נכתשים ונרמסים בברוטליות על ידי אחרת.

הרוע והחילול מתחילים בעובדה שכיום לקבוצות כדורגל רבות באירופה יש קבוצות אוהדי "אולטראס". רבים מאותם ארגוני אוהדים רדיקאליים חרטו על דגלם את ערכי הניאו-נאציזם וגילויים קיצוניים של שנאה לזרים וגזענות.

באופן טבעי, השנאה חייבת להיות מופנית כלפי קבוצות כדורגל אחרות ואוהדיהן, שהפכו בדרך מסוימת למזוהות עם קהילות יהודיות ואפילו במקרים ספציפיים קבוצות שאף אחד לא מצליח למצוא קשר בינן לבין מוטיבים הקשורים ליהדות, אך נתפסות ככאלה ומתוקף כך הפכו למטרה להתעללות אנטישמית מסיבית במהלך השנים.

גם כיום, 73 שנים אחרי שנשמעה יריית התותח האחרונה במלחמת העולם השנייה, אנטישמיות היא עדיין רעה חולה שמכערת כל תחום אתו היא באה במגע. גם את המשחק היפה שכולנו אוהבים לאהוב.

אנה פרנק והאס. אס. של לאציו
רק בחודש אוקטובר האחרון החליטה קבוצת אוהדים של לאציו, באקט חוליגני מוחלט, לשחוט פרה קדושה בדמותה של אנה פרנק, אולי הסמל הגדול ביותר למאבק היהודי בדיכוי בזמן השואה ומלחמת העולם השנייה. פרנק שהתפרסמה בעיקר בזכות הסיפורים הקצרים והיומן אותם כתבה במחבוא בבית משפחתה באמסטרדם, היוותה ומהווה השראה וכוח לכל אלה שחיפשו את הצד האנושי בתוך הרדיפה חסרת התקדים של הנאצים, שהסתכמה לרוב בהשמדה תוך כדי עבדות, עינוי וסבל בחרפת רעב ובתנאים תת-אנושיים. 

אנה פרנק, הערכים שהיא מסמלת וזיכרון המיליונים שחייהם נקטעו בטרם עת לא ממש מעניינים את אוהדי לאציו, המועדון האיטלקי מהעיר רומא ששמו המלא הוא בגדר נבואה המגשימה את עצמה. אמנם במרוצת השנים הכחישו ראשי מועדון הצמרת כל קשר לנאו נאציזם ובתוך כך לעקרונותיו הפשיסטיים של בניטו מוסוליני בתקופת מלחמת העולם השנייה, אך גם סרבו בכל תוקף לשנות את קידומת השם של קבוצתם.

אותו צירוף של שתי אותיות לטיניות שהוא ראשי תיבות שמקדים את שמה של לאציו, סוסיאטה ספורטיבה (בתרגום חופשי, חברה ספורטיבית) הוא זהה לראשי התיבות של השוצשטאפל, הידוע גם כחיל ההגנה והמודיעין של המפלגה הנאצית הלא הוא האס.אס. הנשר המתנוסס מעל הלוגו של לאציו, דומה אף הוא דמיון מפחיד לנשר המחזיק בציפורניו את צלב הקרס בסמלה הרשמי של גרמניה הנאצית.

כשהנבואה הגשימה את עצמה שוב, רק לפני חצי שנה, סטיקרים של אנה פרנק הופצו ע"י אוהדי לאציו ברחבי תאי השירותים באולימפיקו (האצטדיון המשותף של לאציו ורומא) בדיוק באזור היציעים של היריבה העירונית השנואה, רומא.

אם שכחנו לציין, אנה פרנק לובשת בסטיקרים האלה את חולצתה של רומא ואוהדי לאציו אף הוסיפו את הכיתוב "אוהדי רומא הם יהודים" בתחתית תמונתה של פרנק. המקרה ספג ביקורת חריפה על ידי פוליטיקאים איטלקיים ובמיוחד על ידי סרג'יו מטראלה, פוליטיקאי עבר שהתפרסם בזכות מלחמתו בפשע האיטלקי המאורגן, ותיאר את המעשה של אוהדי לאציו כ"בלתי אנושי וקריאת אזהרה חמורה למדינה שלנו".

בהמשך להודעה החד משמעית, הוחלט ע"י ההתאחדות האיטלקית שמחזור המשחקים הבא בכל הליגות המקצועניות יחל בדקת דומיה שמחד תקטול את גילויי האנטישמיות ומגיסא תנציח את זיכרון זוועת השואה וקרבנותיה.

ההתאחדות האיטלקית החליטה גם כי דקת דומיה לא מספיקה והפעם כדי באמת לנסות להוקיע את האנטישמיות, אוהדים ברחבי איטליה ישמעו קטע מיומנה המתורגם של אנה פרנק. מיליוני אוהדים עמדו ושמעו את המילים הבאות: "אני רואה את העולם הופך אט אט למבולגן. אני שומעת את הרעם המתקרב שיום אחד, בעתיד המאוד קרוב יהרוס גם אותנו. אני מרגישה את סבלם של מיליונים. יחד עם זאת כשאני מסתכלת גבוה לשמיים, אני מרגישה שהכל עוד יכול להשתנות לטובה. שהרוע הזה יחלוף מן העולם. ששלום ושלווה יחזרו לשכון שוב בכל פינה".

כחלק מההכאה על חטא ביקר נשיא לאציו, קלאודיו לוטיטו בליווי שאר מנהלי הקבוצה מבירת איטליה, בבית כנסת מקומי בעיר תוך שהם מביאים פרחים כדי ליישר את ההדורים עם הקהילה היהודית בעיר. לוטיטו אף התחייב לשלוח בכל שנה כ-200 נערים מהאקדמיות של המועדון לסיורים במחנות הריכוז וההשמדה בפולין על מנת לעורר את המודעות שלהם לנושא השואה בכלל ולמלחמה באנטישמיות בפרט. שר החוץ האיטלקי, אנג'לינו אלפאנו, חתם את האירוע כשאמר: "אנה פרנק אינה מייצגת אנשים מסוימים או קבצה אתנית כזאת או אחרת. אנחנו כולנו אנה פרנק כשאנחנו מתמודדים עם הלא ייאמן".

חמאס באמסטרדם, יידס בלונדון והקשר הג'יהדיסטי
האנטישמיות היא נושא בוער בכל רחבי היבשת. ב-2015 במהלך משחק בין אוטרכט לאייאקס אמסטרדם, נשמעו קריאות אנטישמיות מחרידות מיציעי אוטרכט לעבר אוהדי אייאקס המזוהים עם הקהילה היהודית הקטנה בעיר. אוהדי אוטרכט צעקו : "חמאס, חמאס, יהודים לגז" ואם זה לא היה חמור דיו הקניטו את אוהדי הקבוצה המעוטרת ביותר בתולדות הולנד כששרו לעברם: "אבי היה בקומנדו, אימי הייתה באס. אס. ביחד הם שרפו יהודים, כי יהודים נשרפים הכי טוב".

מועדון הכדורגל של אוטרכט מיהר להתנצל ולקח אחריות על מעשיהם של האוהדים באותו משחק. יש לציין כי הקריאות האנטישמיות לעבר אוהדי אייאקס הם לא אירוע חד פעמי. כמעט בכל ביקור שעושה הקבוצה מאמסטרדם ברוטרדם למשחק נגד פיינורד השנואה, אוהדי הקבוצה המקומית מתאגדים ומוציאים משפותיהם את הרעש הנורא "פססססס", שנועד לדמות את רעש הגזים במחנות ההשמדה.

חרף הגינויים של גילויי האנטישמיות והצעדים שננקטים כדי להפחית את הגזענות במגרשים, ישנה החמרה מתמדת בנושא. לפי הארגון הבריטי "קיק איט אאוט", שחרט על דגלו את המלחמה בגזענות, תקריות אנטישמיות נמצאות במגמת עלייה בפרמייר ליג האנגלית.

מחקר מעונת 15/16 חשף כי בחצי העונה הראשונה בפרמייר ליג דווחו 59 תקריות שהוגדרו אנטישמיות, 17 יותר מהעונה שקדמה לה. המטרה העיקרית לגזענות בליגה האנגלית הבכירה היא, איך לא, קבוצה המזוהה עם הקהילה היהודית.

אוהדי טוטנהאם נאלצו לשמוע את אוהדי ווסטהאם היריבה העירונית (באירוע שגם צולם על ידי המשטרה) צועקים להם: "יש לי עורלה, מה איתך יהודי מזד**ן?". אם חשבתם ששמעתם הכל, אז תתכוננו לדבר הבא. חלק גדול מאוהדי טוטנהאם מנסה להתנער מהדימוי היהודי שדבק בקבוצה. הם מתארים את עצמם כיידס (כינוי גנאי מזעזע לדוברי יידיש) וחלקם אף קורא קריאות גזעניות נגד יהודים במהלך משחקים, לחוסר שביעות רצונם של שאר היושבים ביציע.

כשהיו אלה אוהדיה של צ'לסי שבחרו לסגור חשבון עם היריבה השנואה, טוטנהאם, באמצעות שיר הלל לאלבארו מוראטה, שבו נטען כי מוראטה עצמו שונא את היידס, הרים החלוץ הספרדי את הכפפה. מוראטה שחרר הודעה מיידית דרך הקבוצה, בה הוא דורש שאוהדי צ'לסי ימנעו מהשיר הגזעני.

הנהלת צ'לסי בראשות הבעלים היהודי, רומן אברמוביץ', נמצאת במלחמה מתמדת כנגד הביטויים הגזעניים של אוהדיה. לאחר מקרה מוראטה, הכריז המועדון על קמפיין מודעות שנועד לחנך את השחקנים, הצוות ואוהדי המועדון בנושא ההיסטוריה של האנטישמיות. צ'לסי עובדת באופן צמוד בנושא עם הקרן ללימוד השואה, המוזיאון היהודי בלונדון וארגון "קיק איט אאוט", שהוזכר קודם.

הממלכה הבריטית שואבת עידוד רב מהקמפיין שמזמין את כולם להרגיש שווים ביציע ללא הבדל דת גזע ומין. מועדון הכדורגל של צ'לסי גאה במגוון האתני של שחקניו והציב רף גבוה כאשר פרסם תמונות של כל שחקני הקבוצות הבוגרות (גברים ונשים) מחזיקים שלטים שבפשטות מבקשים: "הגידו לא לאנטישמיות".

לפי שמעון סמואלס, מנהל אגף היחסים הבינלאומיים במרכז סיימון ויזנטל, ארגון זכויות אדם, אנטישמיות בכדורגל האירופאי היא חלק מבעיה גדולה יותר ביבשת. "זה מעין מערכת יחסים של ביצה ותרנגולת", סמואלס מספר, "כדורגל הוא נפיץ מאוד בעיקר מכיוון שזה עסק שחי על אוהדים שלא נמצאים בשליטתך".

לטענתו יש שינוי מאוד גדול הן בצורת הביטוי והן בצינורות שדרכם עוברת האנטישמיות. "בעבר, אלה שהיו עושים צרות, היו ניאו-נאצים", סמואלס הוסיף, "היום זה שילוב מבלבל. יש שיתופי פעולה ובריתות בין ניאו-נאצים לבין ג'יהדיסטים. כיום ישנה תפיסה שבה פגיעה ביהודי היא מכוונת כלפי המערב ותמצית הדמוקרטיה הליברלית". בהמשך, הוא חיזק את דבריו בדוגמא שלקוחה ממשחק בין הנבחרות הלאומיות של בוסניה הרצגובינה ואוסטריה, אז אוהדים בוסנים שטפו את רחובות וינה, במה שהתחיל כהפגנה פרו-פלסטינאית והידרדר לקריאות של : "תהרגו, תהרגו את היהודים".

ויש גם כאלה
לצד גינויים ופעולות מנע שננקטות על ידי בעלי הקבוצות, ההנהלה, ארגוני אוהדים אחרים, פוליטיקאים ואנשי אקדמיה, גם כיום ישנם בכירים בענף ומחוצה לו אשר בוחרים לא לקטול את ההתנהגות הבזויה המפרה כל ערך זיכרון וכבוד אנושי מינימלי לנספים ולניצולים.  דוגמא קיצונית לתופעה הנוראית אפשר היה למצוא במשחקן של לך פוזנן ו-ווידז'ב לודז' במסגרת הליגה הפולנית הבכירה, ב-29 לספטמבר 2013.

"יהודים תתקדמו, הבית שלכם הוא באושוויץ. נשלח אתכם לגזים", שרו בגרון מלא אוהדי פוזנן. בעקבות דו"ח השיפוט הקבוצה הועמדה לדין בגין קריאות גזעניות. עד כאן ההליך התנהל כשורה, אבל התובעת במקרה הנ"ל, מוניקה רוטקווסק החליטה לא לנקוט בשום אמצעים ואף לא לקנוס את לך פוזנאן. הבסיס לטענה של רוטקווסק הייתה שהשיר הנ"ל כוון באופן ישיר לאוהדי הקבוצה היריבה ולא בצורה ספציפית לקהילות יהודיות.
 
מיותר לציין כי האירוע המקומם הכה גלים וגרם לכדורגל הפולני כולו לעשות בדק בית ולהבין כי השיטה כולה נכשלה. "המקרה הזה היה מרכזי מאוד בפולין ובצדק גרר המון ביקורת על המערכת ועל ההחלטות שהיא מקבלת", מייקל זכונדי, כתב כדורגל פולני, כתב ל-CNN, "למרות שהתאחדות הכדורגל הפולנית הציגה חוקים מחמירים יותר בטיפול בגילויי אנטישמיות, עדיין אין תכנית מסודרת וככל הנראה גם אין רצון לטפל בבעיה ולעקור אותה מהשורש".  

לך פוזנן (שאוהדיה היו אלה שהקניטו את אוהדי ווידז'ב לודז' מועדון שידוע כמועדון יהודי על בסיס הזיהוי של טוטנהאם ואייאקס עם היהדות) מצידה הוציאה הודעה ברורה בעקבות המקרה: "המועדון לא עוסק ברדיפת קבוצות אוהדים מכיוון שזאת משימתה המובהקת של המשטרה. למרות זאת, אחת המטרות של המועדון היא לחנך את אוהדיו, לשוחח איתם ולמנוע סיטואציות מסוימות".

בעקבות המקרה הנ"ל, שהבליט את אוזלת היד של הרשויות הפולניות בטיפול בבעיית האנטישמיות, שחרר משה קאנטור, נשיא הקונגרס היהודי באירופה, את אבחנתו: "אנטישמיות היא הדעה הקדומה המתקבלת האחרונה בספורט. לצערי, התנהגות אנטישמית קיצונית כמו זאת שהתגלתה בפוזנן היא שכיחה מאוד באצטדיונים בכל רחבי אירופה, לרבות אנגליה והולנד. יחד עם זאת, התגובה של הרשויות היא מינימלית".

אכן, אנטישמיות היא תופעה שקשה מאוד לשלוט בה ובמקרים מסוימים אף מסובך להוקיע, בעיקר מכיוון שדעת הקהל בספורט היא אספקט שבונה והורס מועדונים בקלות רבה. למרות זאת, חובה על כל העוסקים בספורט לא לאפשר לאף אחד לעשות ניצול ציני בפלטפורמה הזכה והטובה הזאת כדי לקדם אינטרסים פוליטיים, בוודאי כשהם מושתתים על שנאה גורפת כלפי עם אחר. אם זאת תהיה דרך החשיבה, הביזוי יפסיק ויתמוסס, ויעבור מרמת הטרנד המחריד לנחלת העבר. ולאלה שמגיבים בזמן ולא חוששים להגיד שהם נגד אנטישמיות ולא מקבלים אותה בשום צורה ודרך, שאפו. ככה בדיוק צריך לנהוג. על כל אדם, יהודי או לא, לזכור ולעולם לא לשכוח.