מס וערך מוסף: מה גרם לרונאלדו לעזוב את ריאל?
הקנס העצום בפרשת המסים, ובעיקר התזמון. אבל גם עוד הבטחה שלא מומשה מצד פלורנטינו פרס, השעמום מהמאבק בבארסה והרצון להשיג עוד משהו גדול אחד לפני שהקריירה נגמרת. המעבר של כריסטיאנו רונאלדו ליובנטוס נבנה לאורך לא מעט זמן
כריסטיאנו רונאלדו מעולם לא הכחיש זאת. חלק ממהות הקריירה שלו, ממה שמניע אותו עוד ועוד קדימה במשך שנים, ממה שדחף אותו להיות המכונה ההיסטורית שהוא, זו התחרות עם ליאו מסי. הוא כל הזמן משתמש בפרעוש ובהישגים שלו כדי לרצות עוד, ומסי עושה את אותו הדבר רק מהכיוון השני.
אבל בדבר אחד לפחות, "עוד" דווקא היה לא טוב. בקיץ 2016 מסי ואביו חורחה הורשעו בבית משפט בספרד בנוגע להעלמות מס, אחרי סיפור גדול שהתגלגל בין היתר דרך משחקי ראווה שערך הארגנטינאי ברחבי ארצות הברית. השניים קיבלו עונש "מאסר" שכצפוי, על פי החוק הספרדי הומר בקנס. מסי שילם 2 מיליון יורו, אביו 1.5 והסיפור נשאר מאחור.
לפני פחות מחודש, ב-15 ביוני, בשעות האחרונות של ההכנות של נבחרת פורטוגל למשחק הפתיחה הענק שלה בבית ב' של המונדיאל, מול ספרד, נחתה הפצצה על הראש של רונאלדו. כוכב ריאל מדריד, שניסה להיות מעל מסי בכל דבר במשך העשור האחרון, גילה שגם בקנסות מהעלמות מס הוא מנצח אותו לצערו. CR7 נדרש על ידי בית המשפט הספרדי לשלם סכום עצום - 18.8 מיליון יורו (זאת אחרי שהצעת הפשרה שלו לקנס של 14 מיליון "בלבד" נדחתה).
זה היה הקש ששבר את גב הגמל של רונאלדו. אם אחרי גמר הצ'מפיונס הוא סיפק רמז בוטה לרצון לעזוב, ואז מיד נבהל מהרעש התקשורתי שיצר והתגובה הכועסת של החברים לקבוצה והתקפל, אותו קנס, בעוצמה ובתזמון שהוא הגיע, היה סוף הסיפור מבחינתו. ההרגשה הזו, שבספרד שונאים אותו, הייתה קיימת תמיד, אבל העובדה שהחדשות על הקנס יצאו רגע לפני שהוא פוגש את לה רוחה הרגיזו אותו במיוחד. הוא הגיב עם שלושער ענק וכעת, אחרי שגם הוא וגם ספרד כבר מזמן מחוץ למונדיאל, רונאלדו התפנה להתנתק סופית. הכסף מהקנס יישאר מאחור, אבל הוא כבר בדרך ליעד הבא - טורינו, איטליה.
לאורך תשע השנים הסוערות שלו בבירת ספרד, רונאלדו התעצבן לא פעם על ההתנהלות של ריאל מדריד. לפני כשנה התחיל הפיצוץ האמיתי כך נראה, כאשר רונאלדו ראה את מסי מקבל חוזה ענק, משופץ ומשודרג ואת ניימאר הופך לשחקן היקר אי פעם, תואר שהיה שייך לו במשך כמה שנים (וגם עוד כמה, אם תשאלו את ריאל כמה גארת' בייל באמת עלה). הוא ופלורנטינו פרס אף פעם לא היו ביחסים טובים. יחסי עבודה כן, אבל שום דבר מעבר לזה. אם תרצו, דן גילברט ולברון ג'יימס בקליבלנד (כנראה שלא סתם קינג ג'יימס הוא הספורטאי שהכי מזכיר את רונאלדו בהמון דברים).
כשפרס חזר לתפקיד והחליף בו את רמון קלדרון השערורייתי, שפוטר, הדבר הראשון שהוא אמר היה "כמה יקר היה להביא לפה את כריסטיאנו...". בקיץ שעבר, אחרי כל מה שקרה עם מסי וניימאר, הנשיא הבטיח לפורטוגלי חוזה חדש, אך זה מעולם לא קרה.
רונאלדו הביע במספר מקרים בעבר רצון לעזוב, בין אם עשה זאת בצורה מרוזמת או ברורה יותר. דקות אחרי הזכייה האחרונה בליגת האלופות, השלישית ברציפות, הוא כבר לא השאיר יותר מדי מקום לפרשנויות עם ה"היה נחמד לשחק בריאל מדריד" שלו.
ב"אס" ידעו לספר כי את ההחלטה לעזוב הוא כבר קיבל בערך חודשיים לפני הגמר, אבל בעצת הסוכן שלו ז'ורז'ה מנדש, המתין למשחק האחרון של העונה כדי להודיע למועדון. יכול להיות שכבר אז הוא ידע על הכוונה של זינדין זידאן לסיים את תפקידו ולא רצה לחכות ולראות איך ייראה העתיד של הבלאנקוס אחרי האיש שהרים אותו לשיאים חדשים. זידאן גם היה היחיד שהגן על רונאלדו פומבית כאשר זה חטף את הכרטיס האדום בסופרקופה והורחק מארבעת המחזורים הראשונים של העונה.
כבר אז, עם ההרחקה ההיא, רונאלדו וריאל החלו להתרחק זה מזו. הזכייה בצ'מפיונס הייתה סיום מתוק לעונה, אבל לא השכיחה מהפורטוגלי את התלאות ששוב מצא בדרך. עד שהוא נכנס לעניינים אחרי ההרחקה ההיא, ריאל סיימה חמישה מחזורים עם שמונה נקודות בלבד ובמקום השמיני. מאותו רגע והלאה, האליפות ברחה לה והיה די ברור שהיא לא תדביק את ברצלונה. לכל אורך העונה היא אפילו לא הצליחה לטפס למקום השני.
זכיות בצ'מפיונס זה באמת הישג נהדר. רונאלדו הפך בשנים האחרונות לשחקן הגדול בתולדות המפעל, הרבה מעל מסי וכל אחד אחר. במו רגליו הוא הוביל את המועדונים בהם שיחק לשישה גמרים וחמש הנפות של הגביע עם האוזניים הגדולות. הוא אחראי על הדסימה שריאל כל כך חיכתה לה, ואז על שלוש זכיות רצופות, משהו שאף קבוצה לא עשתה ארבעים שנה בערך. הוא מלך שערי ריאל בכל הזמנים וכנראה שאף אחד לא יזיז אותו משם בקרוב. הוא במקום השני בטבלת כובשי הליגה הספרדית אי פעם וגם זה רק כי הגיע לליגה כמה שנים אחרי מסי. הוא סיפק במדי ריאל יחס מופרע של יותר משער למשחק. אבל כמובן, יש אבל.
אם רונאלדו התעקש על המעבר מיונייטד לריאל ב-2009 כי הוא רצה להילחם בהגמוניה של מסי ושל ברצלונה, קשה לומר שהוא הצליח לעשות זאת. הזכיות האחרונות בצ'מפיונס ייצבו מעט את המצב, אבל בתשע השנים של CR7 בריאל הוא לקח רק שתי אליפויות, רק אחת יותר ממה שאתלטיקו מדריד לקחה. ברצלונה זכתה בשש אליפויות בזמן הזה, וגם בחמישה גביעים. היא הייתה הקבוצה הטובה בספרד בשנים שקדמו להגעת רונאלדו, ונשארה הקבוצה הטובה בספרד בשנים שלו בריאל, גם אם הבלאנקוס הצליחו נקודתית שוב ושוב במפעל נוקאאוט, יוקרתי ככל שיהיה.
ובאיזשהו שלב, אפשר להאמין, זה החל לשבור את רונאלדו. להעביר עוד שבוע ועוד שבוע של משחקי ליגה מול כל מיני אלאבס, לבנטה, ג'ירונה או לאס פלמאס כאלה, לשמוע שאתה משחק נגד "דחלילים" או "קונוסים" ורק בגלל זה כובש בכאלה צרורות ואחרי כל זה, גם לראות איך על כל חמישייה של הקבוצה שלך, היריבה במאבק האליפות מגיבה בשישייה משלה ושומרת על פער בלתי סגיר, זה מתיש. שנה אחרי שנה אחרי שנה, עד שנמאס.
ומעבר לכל ההסברים, אולי מסתתר גם הסבר פשוט יותר, אנושי. כבר דיברנו על ההשוואה ללברון, שעזב לפני כמה ימים בפעם השנייה את קליבלנד, לטובת אתגר חדש, חיים חדשים במקום אחר, עם מבט לעתיד. גם אצל רונאלדו בן ה-33, הקריירה מתקרבת במהרה לסיומה ואחרי שהחבר פפה נשלח לדרכו לפני שנה, אולי גם הכוכב הגדול רוצה לנסות משהו אחר לפני שהזמן ייגמר לו.
הוא העביר כמעט עשור שלם בריאל, שינה במהלכו את הכדורגל לנצח מרגע החתימה העוצמתית ודרך ההישגים וההשתלטות על הפסגה לצד מסי והפך לאגדה ולאחד הגדולים בתולדות המשחק. אבל חוץ ממאבקי אליפות מול בארסה, לא נשאר לו יותר מדי להשיג בריאל. הוא הביא את הדסימה, ואז הביא את הבק-טו-בק כמו שאף קבוצה לא עשתה בגרסה הזו של הצ'מפיונס, ואז לקינוח הביא את הת'ריפיט כמו שאף אחד לא עשה מאז אייאקס של יוהאן קרויף ובאיירן מינכן של פרנץ בקנבאואר ואף אחד גם לא יעשה בקרוב. אפילו עם פורטוגל הוא השיג את התואר הבינלאומי הנכסף.
ליונייטד, שהייתה היעד הקבוע שעלה בכל פעם שדיבורי העזיבה התחדשו בשנים האחרונות, הוא לא יכול ללכת. קודם כל, מוריניו שם ואחרי מה שקרה ביניהם בריאל, זה פשוט לא יילך. חוץ מזה, יונייטד אולי במגמת שיפור קלה, אבל מדובר בקבוצה אפורה, שעדיין לא התאוששה מהפרישה של פרגוסון לפני חצי עשור ושעפה השנה מליגת האלופות מול סביליה, בבית. היא רחוקה שנות אור מהצלחה אמיתית.
לעומת זאת, אם יצליח להחזיר עכשיו ליובה סוף כל סוף את הצ'מפיונס, אחרי 23 שנות המתנה וחמישה הפסדים בגמר, זה יהיה אחד ההישגים הגדולים ביותר שלו ויוסיף עוד קצת לטיעון של הצד שלו במאבק ההיסטורי מול מסי: רונאלדו, בניגוד למסי, הצליח גם בספורטינג ליסבון כילד, גם ביונייטד כמתבגר, גם בריאל כסופרסטאר וגם בפורטוגל כמנהיג. הוא ידע לעבור ממקום למקום ולהתאים את עצמו לסיטואציה ובעיקר, את הסיטואציה לעצמו. אליפות נוספת עם יובה תהיה עניין שבשגרה, אבל הצלחה בצ'מפיונס תהיה משהו מיוחד.