צ'ולו הישראלי: ברק בכר הופך למאמן היסטורי

הפועל ב"ש נחשבה בשנים האחרונות ל"מאמי" הלאומית של הכדורגל הישראלי. בתקופה שהפועל ת"א, מכבי חיפה ובית"ר ירושלים מתרסקות – האדומים מהדרום תפסו את משבצת הלוחמים התורנים במכונה הצהובה המשומנת. הקבוצה מבירת הנגב נשאבה מהר מאוד למשבצת הזו ואפשר היה להאמין שגם נוח לה שם. בב"ש לא דיברו על אליפות, לא על גביע ובטח לא על אירופה, עד שהגיע ברק בכר, שכתב מחדש ההיסטוריה של המועדון, והכי חשוב – שינה את ה-DNA שלו.

• גמר גביע הטוטו: עירוני קרית שמונה מול הפועל ב"ש - היום ב-19:30 ב-5SPORT

המאמן הפך את באר שבע מקבוצה מפוחדת למפחידה, מקבוצה שלא מעיזה לחלום על אליפות, לאחת שמאמינה שחלומות נועדו להתגשם. הוא עשה וממשיך לעשות את זה עם השקט יחד עם הביטחון שהוא משרה, הצניעות יחד עם היהירות שהוא משדר. בכר גורם לשחקנים לפחד ממנו, לאהוב אותו ולעלות לשחק בשבילו. צ'ולו סימאונה, הגרסה הישראלית.

יהיו כאלה שירימו גבה ויגידו שבכר הגיע לקבוצה שאלישע לוי בנה ב-3 שנים האחרונות, ונשאר לו רק לקצור את הפירות. בהשוואה למאמן הלאומי, ברק בכר הוא מאמן הרבה יותר מודרני, יצירתי ומלא תעוזה לעשות שינויים תוך כדי תנועה. הוא הבין שהדרך הנכונה להתמודד ראש בראש עם מכבי ת"א ובסוף גם לנצח אותה היא להידמות לה ואולי אפילו לחקות אותה.

הוא הביא את השחקנים הישראלים הטובים ביותר בשילוב עם זרים שכל אחד מהם הוא בינגו, יצר תחרות על ההרכב ושיחק עם הרוטציה, גם בשביל להפחית את העומס על השחקנים, אבל גם בשביל שאף שחקן לא ירגיש מתוסכל.

למרות כמות האגו והכוכבים שיש בקבוצה מהדרום, בכר יצר קבוצה עם הרמוניה כמעט מושלמת, קבוצה שמחה ומאוחדת – דבר שניתן לראות על המגרש וגם מחוצה לו. הוא זה שזרע את הזרעים ובאותה שנה גם קצר אותם, והעץ עוד ממשיך לגדול. מקבוצה נחמדה נוצרה מפלצת מאומנת שלא מפחדת להסתכל בעיניים לאף יריבה, אך גם לא מעיזה להסתכל עליהן מלמעלה כי היא זוכרת טוב מאוד מאיפה היא באה, בדיוק כמו המאמן שלה.

לא רק מבחינה מקצועית בכר בדרך להיות אחד המאמנים הגדולים שהיו פה, זו גם היכולת שלו להתמודד עם מצבים לא נעימים במהלך הקריירה שלו ולהשיג את השקט גם אחרי שפרצה הסערה. השקט שבו הוא העביר את סערת מאור בוזגלו, השחקן בכושר הטוב בליגת העל היום (מי זוכר בכלל שבתחילת העונה הוא רצה לעזוב והסתכסך עם הקהל), הדרך שבה ויתר על האגו שלו וביקש מאיזי שירצקי להיפגש ולהתפייס. כל אלה מבדילים את ברק בכר לכל מאמן ישראלי טוב שהיה פה.

אין אחד כמעט שלא הופתע מהקמפיין האירופי של האלופה ומהדרך שבה היא דורסת את הליגה. למעט אחד, המאמן שלה יודע טוב מאוד מה הוא שווה ומה הוא יכול להוציא מהשחקנים שלו. הוא מוכיח את זה בכך שב"ש מנפצת את המיתוס שלקבוצה ישראלית קשה לשלב בין שני מפעלים ודורסת את הליגה שבוע אחרי שבוע. הוא מוכיח את זה לכל אורך הקמפיין האירופי שהגיע לשיאו במשחק החוץ מול סאות'המפטון. בסוף המשחק כשכולם חגגו, הוא שמר על דריכות ובעיקר איפוק. מאותה סיבה, ב"ש ידעה שלושה ימים מאוחר יותר לצאת מפיגור ולנצח את בית"ר י-ם במשחק הכי גרוע שלה אחרי זמן רב.

נכון, הליגה עוד ארוכה והאופוריה סביב ב"ש יכולה קצת להטעות, שכן אף קבוצה לא יכולה להישאר ברמה כזו לכל אורך העונה ולשמור על מתח גבוה. והנה, כבר רואים את ירידת המתח מיד אחרי שפגרת הליגה האירופית יצאה לדרך, האלופה יכלה להגדיל את הפער בצמרת ל-12 ופתאום אחרי שני משחקים מכבי ת"א יכולה להאמין שוב שהסיפור עוד לא גמור.

עם שער ונקודה בודדת בשני המשחקים האחרונים, והחזרה של ברדה ומליקסון שמערערת את ההגמוניה שנבנתה, אפשר להרגיש את באר שבע קצת לחוצה. יחד עם זאת, אם כבר הקבוצה נקלעת למשבר אז כדאי שזה יהיה איתו, כי עם המאמן בן ה-37 יש את ההרגשה שהכול אפשרי. נראה שכל עוד בכר נמצא על הקווים האלופה מהדרום תמשיך להפתיע את כולנו כל פעם מחדש.

מה שלא יפתיע אף אחד זה אם עוד עשר שנים מהיום, נראה את בכר חוזר מתקופת אימון בחו"ל ומביא את נבחרת ישראל לטורניר גדול ובכך הופך למאמן הישראלי הטוב בכל הזמנים – זה מה שנבחרת ישראל צריכה, מאמן עם אופי חזק, שמאמין ולא פוחד להעיז, ואחד כזה שיודע לגרום לקבוצה מלאת כוכבים להתנהג ולשחק כיחידה אחת ולהפוך את הבלתי אפשרי לבלתי אפשרי לעצירה.