שותפות גורל: מכבי תלויה בווילבקין

כמו לאחר הפצצה מסיבית וממושכת, המתינו להם עכברי הכדורסל מספר ימים עד להשלמת אירועי מוסקבה 2018, טרם יעזו לאפשר לראשם לבצבץ, בחשש ובזהירות, מתוך החפירות והשוחות. נו, אז אחרי שסיימנו עם ענייני המונדיאל, חגגנו (נניח) עם הצרפתים והצדענו (נניח) לקרואטים, אפשר עכשיו לדבר קצת על כמה קרואטים משלנו. הגיע הזמן, אומרת אמי, לטקסט ראשון לקראות העונה הממשמשת ובאה אוטוטו, כלומר עוד למעלה מחודשיים ימים, של מכבי תל אביב החדשה.

#מכביחוזרת, קורץ לו ההאשטאג בו עושה שימוש מחלקת הדוברות/הדיגיטל/הרשתות החברתיות של אלופת המדינה החדשה, וזאת כדי להעביר את המסר ולפיו השנים הרעות תמו להן, עם הנפת הצלחת בתום הפיינל פור האחרון ובמיוחד לאחר שביצעה מספר החתמות קיץ מסקרנות. אז יצאנו לערוך בדיקה ראשונית.

לא פשוט לנתח סגל של קבוצה אשר נמצאת בבנייה. מסובך הרבה יותר לנסות ולנתח החתמות של קבוצה שלא ברור מה היא מתכננת לעשות עם הסגל או הסגלים שלה בעונת המשחקים הקרובה. מכבי תל אביב ממשיכה להתעקש, ולו כלפי חוץ, שפניה לכיוון סגלים מפוצלים בשנה הבאה. רחשים חזקים למדי טוענים שיש בתוך הקבוצה רצון עז למצוא את הדרך והסולם לרדת מהעץ, תוך הבעת חשש כבד מהתגובה הציבורית והתקשורתית. ובצדק. רשרושים אחרים גורסים שמכבי תלך על סגל מורחב במיוחד (17 שחקנים ומעלה) ותחתים מספר רב של זרים, אך כל זאת במסגרת קבוצה אחת, שיר אחד, מאמן אחד ו(כמובן) מנהל מקצועי אחד.

כך או אחרת, עושה רושם שלפחות בכל הנוגע לקו האחורי של הקבוצה המאוחדת או הבכירה, השלימו הצהובים את מהלכיהם. סקוטי ווילבקין, ג'רמי פארגו, דיאנדרה קיין, מייקל רול, קנדריק ריי וג'ון דיברתולומיאו אמורים להספיק –מבחינה כמותית – לקבוצה, עם או בלי תוספות שוליות ולא משמעותיות בגזרת הישראלים.

על פי פרסומים זרים, החליטה מכבי ללכת העונה בכל הכוח על גארד-רכז זר בכיר, יקר ובעל נסיון, במקביל לנסיונות (שהצליחו) להשאיר את פארגו בצהוב. הצעות/בדיקות הונחו או נערכו מול בראד וונמייקר, קווין פנגוס, מייק ג'יימס וכן הלאה, אך הדברים לא הסתייעו. ולמה הדברים הללו חשובים? כי טרם תחילת ניתוח ההחתמה היקרה והמשמעותית של סקוטי ווילבקין, על יתרונותיו וחסרונותיו, צריכים לזכור שהפרמטר הכי חשוב מבחינת האלופה המקומית היה לשחק אותה עם פליימייקר בכיר, כאשר תכונותיו הספציפיות אמנם חשובות, אבל פחות. כן קליעה, לא קליעה; כן סייז או לא סייז; כן יכולות הגנתיות או לא – מכבי נתנה את הדגש על החתמת שם גדול.

בואו נניח לרגע את תג המחיר בצד, כי הרי נדבר עליו לא מעט במהלך העונה: סקוטי ווילבקין, עד שלא יוכח אחרת, איננו שייך לרשימת העלית של הגארדים ביורוליג. נסיון היורוליג הקודם שלו, במדי דרושפאקה, הציף אמנם בבירור את הכשרון והיכולות, אך לא שייך את האיש שהגיע מאוניבסיטת פלורידה לטופ של הטופ. ועם כל הכבוד לזכייה המרשימה של דרושפאקה בתואר היורוקאפ ולתואר ה-MVP לו זכה בעונה שעברה, הרי שעדיין קיימים פערים משמעותיים בין שני המפעלים הבכירים של היבשת. וכראיה אחת מייצגת ומנג'סת, ניתן ללמוד מיכולותיה של דרושפאקה שלו בליגה הטורקית בעונה שעברה, אותה סיימה במקום השישי ושממנה הודחה אחרי הפסד 2:0 בסדרה על ידי אנדולו אפס, הקבוצה הכי גרועה ביורוליג מודל 2017/18.

ועדיין, יש לווילבקין מספר תכונות שעשויות להפוך אותו להתאמה טובה מאוד מבחינת הקבוצה החדשה שלו, ובמיוחד מבחינת המאמן החדש שלו. נבן ספאחיה, שבנו וליהגנו במהלך העונה שעברה, אמנם חזר על המנטרה לפיה הקבוצה שלו מחויבת למשחק מהיר, אך מעולם ולעולם לא התכוון לכך. בניגוד להצהרות, ספק רב אם יש לו את הכלים המקצועיים ולבטח האישיותיים כדי להתמודד עם גארדים שיודעים לשחק רק בהילוך חמישי, מאחר שהילוך חמישי כולל – בהגדרה – גם מספר לא מועט של איבודי כדור. ווילבקין, מהבחינה הזאת, מהווה התאמה טובה לקונספציה, ליכולות ולרצונות של ספאחיה. כבוגר בית הספר הגבוה לכדורסל של דיוויד בלאט + אחד בשם בילי דונובן, הוכיח הגוטוגאי החדש של הצהובים שהוא יודע לרוץ, אבל גם ללכת.

אז קדימה, זמן לקצת גיפים, שכולם לקוחים ממשחקו האחרון של ווילבקין ביורוליג, משחק מספר 4 בסדרת ההצלבה מול ריאל מדריד, אי שם בעונת המשחקים 2016/17. כאמור לעיל ומעבר ליכולות שלו במגרש הפתוח, לווילבקין יכולות גבוהות במיוחד גם במשחק העומד, בו מסוגל הוא לייצר לעצמו

via GIPHY

ולאחרים (כחלק מתרגיל ההתקפה היפה של בלאט)

via GIPHY

חשוב לא פחות ובניגוד לנתוני הקליעה מבחוץ הלא ממש מרשימים מתוצרת נוריס קול או פייר ג'קסון בעונה שעברה, העמיד הרכש החדש של הפדרמנים 42.8% מרשימים מחוץ לקשת שלוש הנקודות. וחשוב עוד יותר הוא היחס בין הזריקות לשלוש נקודות אל מול הזריקות לשתיים. נוריס קול הטיל בעונה שעברה 69 שלשות ב-28 משחקים, כאשר השלשות שזרק היוו 22% מסך זריקותיו מהשדה. פייר ג'קסון הטיל בעונה שעברה 147 טריצות שהיוו 45% מסך זריקותיו. ווילבקין, להבדיל, המטיר בעונת היורוקאפ שלו 145 שלשות שהן 58% מסך זריקותיו, כשבעונה שלפני יידה 171 שלשות שהן 66% (!) מסך זריקותיו מהשדה. הפערים בין ווילבקין לבין ג'קסון גדולים עוד יותר, בפרמטר הזה, אם לוקחים בחשבון את מספר זריקות העונשין הממוצע למשחק של שניהם. הקיצר, ווילבקין זורק שלשות והרבה – וקולע הרבה. וזה די חשוב בכדורסל.

ומה לגבי איבודי כדור? יורוקאפ או יורוליג, ווילבקין עומד סביב 1.8 איבודים למשחק. מצד אחד צריכים לקחת נתון זה בערבון מוגבל לאור קצב המשחק בו שיחקו הקבוצות שלו מחד ולאור הנטייה עליה כתבנו להרים יותר שלשות ופחות להיכנס למצבי חדירה (ובטח שחדירה עד לטבעת), אבל מצד שני, ברור שהאיש מסוגל לשמור על הכדור. אז נכון, התנגדות א-לה ריאל מדריד יכולה לגרום בעיות כאלו,

via GIPHY

אבל סביר להניח – בטח שלצידו של מוביל כדור משמעותי – שבתחום הזה מכבי יכולה להיות מודאגת פחות.

זמן הגנה. בזמן שהותו באוניברסיטת פלורידה, סקוטי ווילבקין זכה להיכלל פעמיים בחמישיית ההגנה של העונה במחוז ה-SEC הנחשב וגם בתשבוחות אין ספור ממאמנו ומסקאוטים שונים. גם מהבחינה הזאת, כשנזכרים בתחמוני ההגנה של ג'קסון בעונה שעברה, מכבי צפויה להשתדרג העונה. השאלה היא בכמה. עם כל הכבוד ליכולות הגנתיות בתקופת המכללות, לא תמיד קיימת התאמה מלאה בין מחמאות קולג' לבין החיים עצמם. ג'רמי פארגו אמנם לא זכה בתארים הגנתיים בתקופתו בגונזגה, אך תקופת הטרום דראפט שלו לוותה בהתייחסויות חיוביות ומחמיאות ליכולות שלו בצד שבו אמורים לשמור. ועם כל הכבוד לפוטנציאל ההגנתי, סביר להניח שאף אחד מכם לא יגדיר את פארגו כשומר עילוי, אפילו בשנה הנהדרת שבה צוות ליד דורון פרקינס. רגע, באותה עונה נהדרת, קרי 2010/11, באה לידי ביטוי העוצמה של מכבי בדמות היכולת להפעיל לחץ ולפרק את ההתקפות של היריבות כבר בתחילתן. אז פארגו שוב לובש צהוב (גם אם רגליו נעות הרבה פחות מהר), ו-ווילבקין הראה, כשביקשו ממנו, שללחוץ על כל המגרש הוא יודע. למשל כאן

via GIPHY

בכל מקרה, אין ספק שסקוטי ווילבקין אוחז ביכולות הגנתיות לא מבוטלות. את אלו הוא יצטרך להוכיח מול הרמות היותר גבוהות ביבשת, למשל כשהוא מתמודד מול סרחיו יול

via GIPHY

אם יש עניין שבו דורכת מכבי תל אביב במקום מזה הרבה יותר מדי שנים, הוא נוגע לסוגיית הגודל. בניגוד לשנים גדולות ומרשימות מהעבר, מציגים לראווה הצהובים, שנה אחר שנה, קבוצות עם סייז לא מרשים בכלל, ובקו האחורי בפרט. אז נכון – מכבי היא לא הקבוצה היחידה ביורוליג שהולכת על גארדים קטנים, אבל אין ספק שווילבקין לא מקדם אותה בקטגוריה החשובה הזאת, שהופקרה שנה אחר שנה לטובת שחקנים כמו ג'קסון, קול, גאודלוק, פארמר, רוצ'סטי, דיוויד לוגאן, מרקז היינס וכן הלאה. וכשאנחנו כותבים סייז, הכוונה היא לאו דווקא לגובה הרשום (והמטעה), אלא לנוכחות הפיזית הכוללת. כי לדורון פרקינס, למרות ה – 1.89 מ' שלו, הייתה כזאת. לאחרים, כולל וווילבקין וה-1.88 מ' שלו, הרבה פחות. 

הנחיתות הזאת בגודל הביאה יריבים לא גדולים במיוחד, דוגמת דמיטרי קולאגין מקובאן, לחפש מצבי גב לסל בעונה שעברה. הנחיתות הזאת הביאה למצב שבו החמישיה החזקה של בלאט, בעונה שעברה, כללה ווילבקין קטן אחד ולצידו ארבעה שחקנים באזור השני מטרים (למשל אולובאי, סנט-רוז, ג'ונסון ומייקל), כשרק בדקות מוגבלות שיחק ווילבקין אצל בלאט כשלצידו גארד קטן נוסף (וויל קאמינגס). האמת? בסגל של בלאט בעונה שעברה, מעשית, היו רק שני גארדים קטנים: ווילבקין וקאמינגס. וגם בתקופת היורוליג בדרושפאקה, שיחק ווילבקין לרוב לצידו של גארד פיזי וגדול כמו וונאמייקר. אז נכון: ווילבקין הפגין במהלך הקריירה שלו אינטילגנציה ונחישות שעזרה לו להתגבר על הקושי המסוים הזה, כפי שנוכל לראות בקטע הבא, שבו הוא מצליח להתמודד היטב עם גוסטבו איון בקרב על ריבאונד ההגנה ומסיים בצד השני בשלשה,

via GIPHY

אבל הבעיה שרירה וקיימת, למעט בהרכבים נטולי פארגו/ריי/דיברתולומיאו. 

נבהיר שוב: ווילבקין הצטיין עד כה בעיקר כשהוא משחק בהרכב נטול גארדים לצידו או כשהוא משחק לצידו של גארד פיזי. לא בטוח שלמכבי יש הרכב איכותי מספיק שמתאים לקונספט הזה. במכבי תל אביב, כך מסתמן, בונים על ווילבקין בעיקר לצידו של ג'רמי פארגו, גארד לא גדול במיוחד בעצמו. היכולת של שני אלו לשחק דקות משמעותיות האחד ליד השני אמורה להיות קריטית לגבי סיכוייה של מכבי להתקדם אל עבר השמיניה הראשונה בסיום העונה, ועוד לפני זה – לגבי סיכוייה לשרוד את סדר המשחקים הקשה שסידר לה שיבוץ המשחקים בתחילת העונה. למי שלא עקב עד כה, הרי שמתוך 8 משחקיה הראשונים, תשחק מכבי 6 פעמים בחוץ ותארח את ריאל מדריד וצסק"א. שיהיה לכולם בהצלחה.