מציאות מדומה: מכבי ת"א לא עמדה במטרה

מכבי ת"א תטעה לחשוב שהחזירה את ההרתעה בזירה המקומית. אלמלא החליטה (באיחור) לצרף את פארגו לא היה תהליך, לא התקדמות, לא בנייה וכנראה גם לא אליפות. האוזמן על חזיון התעתועים של הצהובים והלקח ממקרה חולון וגלן רייס ג'וניור: אל תנסו את זה בבית

שי האוזמן
שי האוזמן  
א א א א (שנה גודל)
תחילת כתבה

אל תאמינו לכל הצהרה אחרת. בקיץ 2017 העמידו לעצמם הבוסים הצהובים מספר מטרות מקצועיות שונות לקראת עונת 17/18, אבל בראשן ולפני הכל, שאפו להחזיר לעצמם את הדומיננטיות בזירה המקומית. והדומיננטיות הזו לא באה לידי ביטוי רק בסוגיית האליפות שאבדה (מבחינתם) שלוש שנים ברציפות, אלא ביכולת לייצר מחדש מאזן אימה ויכולת הרתעה אל מול הקבוצות מהלבנט שזינבו בהם שנה אחר שנה, סיבוב אחר סיבוב.

מכבי תל אביב החליטה, בשש לפני מהפכת הסגל חסרת התקדים שעברה בקיץ האחרון, שהדגש המרכזי הוא להחזיר את העכברים המקומיים למקומם הטבעי. ומן הסתם, זה לא נושא שעליו אפשר להצהיר בגלוי, כי אחרת יגידו ויכתבו עליהם דברים נחמדים פחות. אבל זו הייתה ה-מטרה. ולשמה נשלח אחר כבוד כל הסגל הישראלי הביתה (אוקיי אוקיי, למעט איתי שגב) והולחם סגל מקומי חדש ויקר למדי במקומו.

נו, ומכבי תל אביב החדשה לא עמדה במטרה שהציבה לעצמה. עם כל הכבוד למקום הראשון שהושג במחזור ה-33 והאחרון של הסיבוב השלישי (והאחרון), הרי שעוד עונה מקומית עם מספר הפסדים דו ספרתי רחוקה מלהצביע על שובה של הדומיננטיות, ובטח שלא על השבת ההגמוניה למקומה הטבעי. אלא שאז, מספר משחקים לאחר שהושב ארצה הבן האובד פארגו, מצאה לה הקבוצה של ספאחיה את שלא היה לה לפני כן. היא התייצבה לשבוע הפיינל פור ופירקה לשתי יריבותיה את הצורה, כשהיא רוקדת על המגרש ונראית – אולי לראשונה – כקבוצה ששייכת לליגה אחרת.

אמש, למשל, המשחק נסגר לא הרבה לאחר שהתחיל. מכבי פתחה את המשחק כשהיא אגרסיבית ובמוד של התנפלות. טעויות חוזרות של חולוניה בהתקפה תורגמו מיד לסלים קלים בצד השני. וקרדיט משמעותי לגבי מרבית מהטעויות הללו מגיע להגנה הצהובה בכלל וליכולת פרסונלית גבוהה בצד שבו אמורים לשמור.

למרות הניצחון, המטרה לא הושגה (אלן שיבר)
למרות הניצחון, המטרה לא הושגה (אלן שיבר)
מייקל רול, למשל, עבד נהדר ברמת הגנת האחד על אחד אל מול סקוררים מוכחים בצד השני. למשל כאן, כשעבודה יפה שלו על ג'ורדן המילטון + עבודת ידיים מרשימה הובילו למהלך של הגש ורוץ לרשת של ג'רמי פארגו ודיאנדרה קיין

via GIPHY

בהמשך צוות רול, באופן מפתיע למדי, גם כשומר של גלן רייס ג'וניור והקשה על האיש שאוהב להכות את החיים. ואח"כ שב לשמור על המילטון ולהפגין עוצמה בנקודת תורפה מסורתית של רול – עבודת הרגליים בהגנה. כאן, למשל, הוא בולם את נסיון החדירה של המילטון שמאלה ומוביל אותו לאחר הסיבוב ימינה הישר אל ידיו המושטות של טיוס האיום, בדרך לעוד סל קל בצד השני

via GIPHY

אותו טיוס היה שם, למען הסדר הטוב והדיוק ההיסטורי, גם כדי לתקן רגעים של עבודת רגליים טובה פחות. התוצאה, בצד השני של המגרש, הייתה זהה גם כאן, לאחר מסירה נהדרת של פארגו לכהן, תוך ניצול הירידה הלא מדויקת של חולון להגנה, לשון המעטה.

via GIPHY

חזרה לענייני דומיננטיות והגמוניה. עת תבקש מכבי תל אביב לסכם את העונה, יכולה היא בהחלט לשקוע במחשבות עוועים ולומר לעצמה שסיומה של השנה, תוך שהקבוצה מציגה את הכדורסל הטוב ביותר שלה העונה – מעיד על השלמת או אפילו תהליך של בניה והתקדמות. כי בכל זאת, מדובר השנה בקבוצה חדשה לחלוטין, אשר מן ההגיון והצדק לצפות שרק זמן יוכל לאפשר לכל החלקים החדשים להתאחד לכדי קבוצה מנצחת.

הבעיה היחידה עם התאוריה הזו היא שספק רב אם מכבי כלל הייתה מתייצבת למשחק הגמר, אלמלא החליטה במהלך חודש אפריל (ובאיחור רב) לחזק את סגל השחקנים שלה בכלל ולהנחית כאן את ג'רמי פארגו בפרט. אם פארגו לא כאן, סביר שאין תהליך, אין התקדמות ואין בניה. ואין גם אליפות. עכשיו, כשהדברים איכשהו הסתדרו, הרבה יותר קל לעשות בם שימוש כדי להצדיק את בעיות העבר הלא רחוק. ואם היא צופה קדימה אל האופק ובוחנת היטב את הסגל שהחזיר הצלחת ליושנה, ספק רב אם אלו הם האנשים שיוכלו לשמר את העליונות של השבוע האחרון משך עונה שלמה, עם או בלי פיצול, שלא לדבר על לפסוע אל השלב הבא ביורוליג.

ומה באשר לסגנית האלופה החדשה? הפועל חולון סיימה אמש את העונה המרתקת בתולדותיה. ההצלחה אדירה בשני המפעלים המקומיים, למרות התרסקות במפעל האירופאי בו נטלה חלק, משלימה עונה נהדרת. שממנה יזכרו בעיקר את ענייני גלן רייס ג'וניור. לאחר שפעלה בשלומיאליות ראויה לציון, פעם אחר פעם, בהתעסקות עם התכשיט ששיחק עבורה השנה, ייצרה עבורנו הקבוצה של דן שמיר עוד רגע בלתי נשכח. וזהו הרגע שבו משחקת קבוצה בפעם הראשונה עם סגל שמעולם לא שיחק יחדיו – דווקא במשחק על אליפות. והגישה בכך את ראשה אל גיליוטינת המצקצקים, אשר הכינו מראש, למקרה של הפסד, ביקורת עמוסת קלישאות שמתחילות בענייני אבדן ערכים, ממשיכות בכך ששחקן שלא מתאמן לא משחק טוב ונעצרות בהחתמת שחקן מפר הרמוניה.

ואכן, גלן רייס ג'וניור נראה היה אתמול חלוד וחלוש אל מול הגרסה המפלצתית שלו במחוזותינו טרם נזרק הביתה אחר כבוד. גם השופטים, אגב, התייחסו אליו כאל שחקן שונה מזה שכיכב בליגה עד לפני כחודשיים, ומהלכים שהובילו בזמנו לשריקות קבועות נותרו הפעם ללא כל התייחסות מצד השלישיה שניהלה את המשחק. והקבוצה עצמה נראתה לא מתואמת, לא רגועה ולא מרשימה. ולמרות הכל, ספק רב אם הבעיה המרכזית של חולון במשחק הגמר הייתה הנוכחות של הג'וניור. סביר יותר להניח שמכבי מודל יוני 2018 הייתה משמידה את הגרסה המקבילה והאפורה, נטולת רייס ג'וניור, שהצליחה בקושי לחלוף על פני הפועל אילת ברבע הגמר ובדרך נסית למדי (פלוס עזרה של המאמן היריב) בחצי גמר הפיינל פור.

רייס ג'וניור. אל תנסו את זה בבית (אלן שיבר)
רייס ג'וניור. אל תנסו את זה בבית (אלן שיבר)

ומרגע שבדרך קרקסית והזויה חזר לו ארצה הכוכב המכה, לא נותר אלא לתהות אם נותר בספר עלילותיה של חולוניה עוד טוויסט בלתי צפוי בעלילה שיכול לייצר כאן משחק תחרותי ומעלה. וחיש קל התברר שלא. כי אמנם רבים הסיפורים על זרים שנוחתים כאן ומרשימים מיד במשחק הראשון, אפילו אם הם לא בכושר משחק, ואמנם הקביעה באשר להפרת הסדר הקיים בקבוצה עם נחיתתו של הראיס מתעלמת מלא מעט נתוני פתיחה שמקעקעים את מידת הרצינות של הטיעון, וגם מנטרת הערכים שאבדו – בינינו, כן? – חלולה למדי.

תהליך ההתדרדרות של הפועל חולון החל מעט לפני ניפויו של רייס ג'וניור והמשיך ביתר כאשר מצאה עצמה מתמודדת בלעדיו. גם כאשר הגיע המילטון המוכשר כדי להחליפו. בהיעדרו של שחקן – תופעה שכזה, נותרה הקבוצה של דן שמיר כשהיא מריצה סגנון התקפי שהצליח בעיקר בגללו + עם בעיה חמורה בקטגוריית הכדורים החוזרים שהייתה שם גם איתו + נטולת פתרונות הגנתיים איכותיים ורציפים, כפי שהיה בעידן הרייס. וכל אלו נותרו, תאמינו או לא, גם במשחק היחידי בו נטל חלק לאחר ששב.

אמש, למשל, בלט חוסר היכולת של גיא פניני להסתדר ברמת הגנת היחיד מול מייקל רול. אותו רול שהפתיע לטובה הגנתית, הצליח להכות ביריבה הסגולה גם בכישורי אחד על האחד שלו בצד השני. כאן, לוקח רול את גיר פניני לטיול מצד שמאל

via GIPHY

וכאן, לצרכי גיוון, מצד ימין

via GIPHY

גם אחרי שהובסה בקרב על הדאבל, יכולה חולון לטפוח לעצמה על השכם ולהגיד שחרף הכל ואחרי כל הביקורות בכלל ועל ההתנהלות הקרקסית למדי בעניין רייס ג'וניור בפרט, הם הצליחו לעשות נעים לקהל שלהם. וזו חייבת להיות מטרתם המרכזית. העניין הוא שסיפורי ספורט גדולים מעוררים לעיתים קרובות שאלות של נכון או לא נכון. במקרה שלנו, השאלה המתבקשת היא האם יש לקבוצות אחרות מה ללמוד מהאופן הבלתי שגרתי שבו טיפל שלמה אייזיק ושות' בכוכב פרוע וסורר אך מוכשר להחריד. התשובה לכך אמורה להיות כפולה:

מצד אחד, אין כלל אצבע שמכריע מה אסור ומה מותר. לעיתים, עם הסגל והמאמן הנכונים, אפשר להכיל גם התנהגות בעייתית – ולהצליח.

מצד שני, הימורים שכאלה מסוכנים במיוחד ויכולים להוביל להתרסקות (והתבזות בצידה). אז לכן, הנהלות יקרות שמביטות מהצד בעניין, מומלץ לעשות שימוש בסלוגן של ליגת ההיאבקות הבידורית (WWE) שמפציר בצופיו שאינם מאומנים לכך: בבקשה, אל תנסו את זה בביתכם. מהלכי גלן רייס ג'וניור יכולים להוביל להצלחות גדולות רק לעיתים נדירות. בד"כ זה יסתיים בבומבה בחדר ההלבשה.

רייס. בד"כ זה יסתיים בבומבה בחדר ההלבשה (אלן שיבר)
רייס. בד"כ זה יסתיים בבומבה בחדר ההלבשה (אלן שיבר)
הוסף תגובה